רוברטו                                                  
הוזמנו לחתונת בתו המאומצת של רוברטו. זה סיפור... טוב, הוא
בן-דוד רחוק של בעלי. הוא היה רווק, שמן מאד, כבר לא צעיר
במיוחד, שיער צהוב-עכרורי, פנים טובות וקצת קהות-אף שלא היה
טיפש כלל, כבד ומסורבל אבל נחמד, רק נאיבי להחריד. אנו היינו
קרובי משפחתו היחידים בישראל ובתחילה גם התגורר תקופת מה
כמתנדב בוגר מהשאר, בקיבוצנו. לאחר רומן קצרצר עם צעירונת
חדשה כמוהו בקיבוץ, שלא צלח, עזב לעיר, אך מפעם לפעם היה מגיע
לביקור. לאחר שנות רווקות ממושכת ולאו דווקא הצלחה אצל נשים,
הכיר-השד יודע איך- ונשא לאשה בחורה קלת-תנועה, דרום-אמריקאית
כמוהו וכמו גם בעלי. קצרת שיער בהיר, מרדני וחצוף, אף סולד,
טיפוס מיוחד, לא גבוהה, דקה וספורטיבית שהייתה אלמנת נרקומן
שהשאיר לה 3 ילדים, הצעיר בהם היה פגוע במיוחד מהאב שכאשר היה
מסומם או שתוי כלומר כמעט תמיד, היה שולף סכין ומאיים על
המשפחה. הוא מת במפתיע מהרעלת אלכוהול. מזלה...הילד הצעיר נצרך
במיוחד לטיפול. הזוג הזה- רוברטו ודבי- עבד קשה על הזוגיות ועל
ההורות-שכן הוא, כרווק לא היה כלל מוכן לנישואין ואבהות מאוחרת
ופתאומית ל3- ילדים עם זיכרונות וטראומה קשים...אבל הוא השתלב
וממש ממש עשה כמיטב יכולתו, כולל ייעוץ משפחתי צמוד. לזוג
נולדה תינוקת שהייתה בבת עינו, אף שהשקיע הרבה מאד גם בשלושה
שקיבל במתנה...הם גרו באיזור תל-אביב בדירה שדווקא הוא קנה
במיטב כספו, בכסף שהרוויח קודם כטבח-למד ב'תדמור' בקורס
ארוך-ביה''ס הכי טוב בארץ-ואח''כ עבר לעבוד בשגרירות של ארץ
דוברת ספרדית, אחרי שעשה הסבה ומצא עבודה כמין מזכיר בגלל השפה
המשותפת, ספרדית. הוא טיפח תקוות שנתמכו בהבטחות
מהמעסיק-השגריר - שיקבל אזרחות של אותה ארץ בגין ידידותם,
והיותו עובד בשגרירות. התקוות התבדו כאשר המעסיק רם המעלה ההוא
מת במפתיע, כך שרוברטו נשאר קרח מכאן ומכאן-שכן ויתר בינתיים
על אזרחותו הישראלית-תנאי מוקדם לקבלת אזרחות לאותה ארץ חלומות
דוברת ספרדית... האישה אגב, מעולם לא פירטה לגבי הרכוש שהיה-או
לא היה לה. לחשו לנו שאביה היה מיליונר והדיר אותה מנכסיו,
בגין לכתה אחר לבה  לארץ תלאובות-ישראל-אחרי צעיר שכבר אז הראה
נטיות לטיפה המרה ולסמים... אחרים טענו שהיא לאו דווקא מנושלת
מנכסים, ושאע''פ,  כן לאחר גירושיהם-בשלב יותר מאוחר, לקחה
מרוברטו את כל רכושו-כלומר את הדירה היחידה שהצליח לקנות
ושעדיין שילם עליה משכנתא... בגלל בתם המשותפת-בבת-עינו שפגש
תכופות, שנשארה בחזקת אמה, לא נלחם עד חרמה אלא גר בחדרון שכור
ועלוב.
אבל אני מקדימה את המאוחר. החתונה שנערכה היתה של הבת הגדולה
של אשתו, שמצאה חבר וגרה אתו זמן רב בדירה ממולם. לבחור לא
הייתה עבודה והאם עזרה להם כספית.
רוברטו  שילם כיד המלך על החתונה-השמחה הראשונה שהנסיבות הביאו
למשפחה המשותפת. הוסף לכך את החברים הטבחים שלו, מתקופת
הלימודים והשנים שעבד כטבח, שבשלו בשמחה והבטיחו לקחת רק מחיר
עלות המצרכים והשאר בהתנדבות.
מקום החתונה נקבע בשפיים, בחוץ, לעת ערב.  
לא היה נורא מסובך להגיע למקום. מרכז הארץ. החנינו בכניסה את
המכונית וצעדנו לעבר מקום החתונה.
ריח קלוש של זבל פרות נקלט באפי: לצד המגרש עבר ואדי או תעלה,
אך בינינו חצצה גדר שיחים ירוקה וגבוהה, ודשא, כך שלא היה זה
מאד קרוב אלינו. קיבוץ. השמש עוד הייתה בשולי השמיים, צללינו
התארכו; צעדנו על הדשא וכבר מרחוק  ראינו את ריכוז השולחנות,
האסדרות והאנשים שלידן. תשמעו, אי אפשר בלי אסדו בחתונה
ארגנטינאית.  ריח הבשר שהיה מונח על האסדרות העצומות - שולחנות
ברזל מפויחים מרוב צלייה, ומכוסים ברשת, עצומים למראה, הציף
באחת את אפינו. גצים התנשאו פה ושם והשף המיוחד עמד וסובב,
הזיז, מרח ברוטב שום שמן ופטרוזיליה שריחו נדף עד אפינו, את
מנות הבשר הגדולות והעסיסיות שהתפרשו על שתי האסדרות. הוא חייך
אלינו וישר הציע חתיכות בשר עגל שחמחמות, צלויות עד שחור
בפינה, נוטפות מעט דם כמנהג בני עמנו הארגנטינאים, עסיסיות
ומעוררות את כל מיצי הפה. היו שם גם צ'וריסוס חריפים למחצה
שהקפיצו את הריר ללשון, (ושטרפתי מבלי לברר לגבי כשרותם),
צ'ינצ'ולינס (מעי בקר מרוקנים ומטוגנים, מגרים לַחֵךְ דמויי
מחרוזת שחומה-זהובה שהשומן מטפטף לגחלים הרוחשות תחתן),
Morsilla-נקניק ממולא דם בקר וצלוי-מאכל יוקרתי ומיוחד שאהוב
מאד על דרום-האמריקאים. ריח הבשר הצלוי היה כריח גם עדן. כמובן
שלא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי-אחרי הכל הסתפחתי לעדה השמחה הזו
לפני 30 שנה כולל המנהגים...
רוברטו עדיין לא נראה, כך שאחרי בליסה של דקות מספר המשכנו,
תוך שאנו מנגבים את אצבעותינו נוטפות השומן במפיות נייר לבנות
ורכות, ותוך חיטוט בין שינינו לכיוון בו נראו כבר המון רב,
ילדים נשים וטף, מפוזרים על הדשא בין שולחנות עמוסים לעייפה
שניצבו על הדשא, תחת כיפת השמיים, ועליהם כל תקרובת הארץ ועוד
יותר. מעולם לא ראיתי שפע כזה של מעדנים.
לאור השמש השוקעת בוורוד ותחילת הדלקת הפנסים, על הדשא ובין
ההמון הצבעוני והצוהל, מצאנו את רוברטו, אשתו והילדים המלובשים
במיטב המחלצות; הם נראו קורנים ושמחים; רוברטו, שלא כמנהגו,
להראות תמיד מודאג ומוטרד מעט רציני וכבד צעד, בביקורים הלא
רבים שביקרנו בביתם, וגם באלה בהם בא לביתנו עם בתו הפעוטה
בלבד,(רק לפני החתונה באה היא אתו פעם אחת עם ילדיה לביקור
ונראתה נחמדה ומאד עירונית לנו הקיבוצניקים).  הפעם היה זוהר
ושמח, עיניו התכולות והקטנות, השקועות במקצת בעורו השמנוני,
הבהיר, נצצו כמי שמרגיש שהגיע אל הנחלה, מכנסיו הרחבים חגורים
בחגורה מתחת לכרסו הגדולה, המשתפלת. הוא לחץ את ידי וידי בעלי,
וחיבקנו אותו. הוא הזיע וניגב את מצחו במטפחת, שוב ושוב, אבל
נראה הכי שמח שראיתי אותו אי פעם.
לאחר הברכות למשפחה, נישוק הכלה-שעלי להודות ששערה הבלונדי
שהורם בתסרוקת מושקעת נראה זוהר ושמלתה הלבנה נצמדה לגופה תוך
חשיפת כמה שמותר בערב החתונה ממחמדי גופה, והחתן-בחור גבה קומה
שתלתל שחור התנשא בגאון בצידי פדחתו וכולו מחמדים, לחץ את
ידינו, התערבנו עם ההמון ושחררנו את המשפחה להמשיך במשימה
הדחופה-לחיצת ידיים לאורחים שהמשיכו לנהור, וקבלת
המעטפות...ואילו אנו פנינו למלאכה המשמחת של בחינת השולחנות
העמוסים לעייפה מכל טוב הארץ. רוברטו כאמור למד טבחות ושמר
קשרים עם חלק מחבריו השפים, ואלה חברו כולם לעזור לאחיהם האובד
בשעת שמחתו. באירוע הכי יוקרתי בארץ, איני מאמינה שהיה מגוון
כזה של מעדנים מעוררי תיאבון!
  שולחן ארוך מאד עם אפריטיפים נמשך בצד אחד ובו מיני מעדנים-
פרוסות של פסטרמה מבשר אדום ובשר לבן על טסי נירוסטה מבהיקים
מעל גבי מצע חסה ירקרקה, פריכה וטרייה, שעליהם היו מפוזרים
פירורי שקדים וגרעיני רימונים מנצנצים באדום, מיני כיסוני בצק
משולשים וקטנים, מטוגנים, שתכולתם המפתיעה-החל מפטריות בבצל
מטוגן, המשך במילוי בשר, תפוחי אדמה ועוד טעמים שלא זיהיתי אך
טעמו לחכי להפליא, סיגרים עם בשר ועם מילוי ירקות מאודים
ומטוגנים, אמפנדות קטנות ממולאות בשר מעולה, מטוגנות ואפויות,
כשהשולחן לבן המפה מקושט בעלי פרחים צבעוניים, מפוזרים בכל
מקום; בשרים לסוגיהם.
מעדנים בטעם חריף... כמובן שאחזנו בזה וגם מזה לא הנחנו ידינו;
קצת הלאה היו שוקי עוף צלוי רוחש עדיין מהצליה על טסים שהונחו
על שולחן ארוך; בפינה אחרת הכיבוד היה בנוסח יותר 'פולני':
קרפלך מבושלים בדיוק,   'al dente'ומיני מאכלי-בצק שלא הכרתי
אך נראו מפתים עד ללא יכולת להתעלם מהם, המשכנו אל שולחן
הסלטים העמוס לעייפה בצבעים ותיבולים שונים: סלט פרוסות גזר
מבושל מתובל בטעם חריף, סלט ירקות קצוץ קטן, סלטים מעורבים עם
שקדים, ירקות, פירות; כרוב מרוסק עם תיבול חמוץ-מתוק מקושט
בחמוציות, סלטים עם פטריות וירקות; מרקים בסירים עצומים נצבו
על שולחן נפרד, סמיכים וקטיפתיים, מהבילים, מרק דלעת שטעמו
גן-עדן, מרק ירקות ומרק אפונה, מיני רבועי צנים מטוגנים בשום
וחמאה בקערה ושקדי מרק מיוחדים וכן גבינה צהובה מגוררת לפיזור
מעל, ושמיר פוזר למעלה למען הריח המיוחד. לקחנו מעט, לטעימה.
מממממ...
בפינה אחרת הוגשו משקאות למיניהם בכל הצבעים: לבן, כחול, אדום,
שקוף, משקאות חריפים, שרי דובדבנים ומשקאות מתוקים-חריפים
לנשים, מקושטים בחתיכת פרי ודגל מתנוסס לפי בקשת הקליינט
(כלומר אני), על הכוס, לקחתי לי מידי המלצר האלגנטי בשחור, לבן
ועניבת-פרפר קנה משקה לבן שנראה לי פינה קולדה אך היה חריף
כאש; וודקה, עראק, הוגשו בידי מלצר מנומס וממושמע לבוש בשחור
ולבן, שעמד מעבר לשולחן, בירות שונות בפחיות מתכת מצוננות
בחביות עץ שהונחו בצד עם חתיכות של קרח, ואריג יוטה עוטף את
החבית, נפתחו בידי הברמן לפי בקשה; הכל בכל מכל כל.
מאכלי ים שעליהם דילגנו שנינו. דג אפוי על טס גדול, בתוך הנייר
המשומן שבו נצלה על האש, שחום, שולי הנייר מוסטים הצידה והדג
חתוך לקטעים-רק בוא וקח בצלחת מאלו שהונחו יחד עם כלי האוכל
בתחילת כל שולחן. כמו כן היה שולחן של פסטות מעוררות תיאבון,
אורז מתובל בצימוקים, פירורי שקדים ואגוזים, בצל מטוגן ושזיפים
וצימוקים בטעם מתוק-מזרחי, ספגטי לסוגיו, עם ובלי רטבים מוזרים
למראה אך מדיפי-ריח מגרה, בפינה נוספת פירות בצבעים וטעמים
שונים מכל טוב הארץ, לא אלאה אותכם בתיאורים שיגרמו לכם לשנוא
אותי על כך עד סוף ימי...
מבחינתי גולת הכותרת היה שולחן המתוקים. עיין לא ראתה ומכל
הבלינצ'ס המתוקים, העוגות-שוקולד, עוגות בצק פריך עם פירות
אגוזים וצימוקים מקושטות קצפת, עוגיות זעירות בצבעים מאגוזים
שקדים וקוקוס, נמסות כחלום בפה, ונבלעות כבכורה בטרם קיץ,
כדורי שוקולד מיוחד מצופים בסומסום ובפירורי קוקוס, בתוך
גביעוני נייר אישיים, מיני קציפות, שמתוכן קרצה לי במיוחד
קציפת לימון רכה, עסיסית ונימוחה בפה בצבע לבן, שאחרי שטעמתי
ממנה שוב לא זזתי מהשולחן הזה במשך רבע שעה. זה היה כמו חלום
לבנבן וצמרירי...קלילה, טעם הלימון החמצמץ וריחו לא מתבלט אך
ניכר לַחֵךְ, מתוק בדיוק לפי המידה עם תבלין שלא עמדתי על טיבו
אך לא יכולתי שלא לקחת מהקציפה המונחת על טס גדול מקטע לצלחתי,
אחר כך לחזור ולקחת עוד קטע, ועוד אחד. על זה הוספתי בפעם
הראשונה גלידת שוקולד מעולה שהוצעה לי ולתוספת רוטב שוקולד
ודובדבן; בפעמים הבאות הסתפקתי בקציפה החלומית לבדה.
איני זוכרת הרבה מאותה חתונה על הדשא, תחת כיפת השמיים. הקציפה
ההיא לעולם לא תמחה מחכי... בחלומותיי הכמוסים ביותר אני
מתעוררת ועל שפתי לוחשת המילה: תנו לי עוד מהקציפה הנפלאה הזו,
שמאז מעולם לא מצאתי שום דבר שישווה לה.

ובאשר לרוברטו, אחרי הגירושין המשיך להתגורר באותו חדרון קטנטן
ולעבוד כאן ושם, בתו עברה להתגורר זמן מה אתו, אך כשחטף התקף
לב לא היה לו די ממון לשלם את השהות והטיפול בבית החולים, שכן
לא היה מבוטח בכל הביטוחים שתעודת הזהות הישראלית מאפשרת
ומעניקה. זמן לא רב אחרי אותו התקף שמענו על פטירתו. אני מניחה
שהילדה חזרה לרשות אמה, שאתה לא נשמר הקשר שגם כך היה רופף
ביותר. לא פעם אני נזכרת בו, וצביטה של צער נוקפת בלבי, על מי
שחייו לא היו סוגים בשושנים, ודרכו לא צלחה לו ביותר בארצנו
הקטנטונת, ועל אותה שמחה קצרת ימים שראינוה בשיאה, ונזכרת גם
באותה חתונה חלומית. מי ידע דרכי החיים...