לקהל הנוסעים שלום
נס שהביאנו עד הלום
על פך דלק שמספיק ליום
וכבר שמונה חודשים
בין ערות לחלום
לחיות זה הישג מרשים

ואני לא מאשים
הזמן שנקצב לי קצר
אבל מאות השעות בין היום ומחר
כשמחכים, נואשים
להתרסקות
משרים עליי תחושה של לאות

אני שב לינקות
קורא: אמא חבקי ברכות
הטביעי גופי בגאות
הגאים תפסי! המטוס מיטלטל
בחבלי זירת היאבקות...
אבאש ואבוש ואותי תטטל

עד שבמושב אתקפל
לתנוחה עוברית
ארכוש הפרעה טורדנית
הוראות הצלה אמולל  
בריפוף הכרה אתעמל
שיטתית

וחבל ששתית
וחסרה התשתית
לבדי לא אדע להנחית
להסתכל לעתיד בעיניים
למשוך מעל נופי עצים
(לא לרסק זוג ביצים)
וברוח הפרצים
לקולות פיצוצים בשמיים
לפרוץ קדימה
תעזרי כבר אמא!

אני תקוע באוויר
את הזמן רק מעביר
עצביי רצוצים,
מגוהצים, מפוחלצים
מרוטים, מסמורטטים
מרטיטים, מבועתים
על הקוצים! על הקרשים
אני ממתין...

להתקף במכונת חושים
(נחמת) יחיד, שלא אחראי למעשים
לאיבוד עכבות, כניעה בקרבות
הפסד במלחמה עת תנחת מהלומה
לרגע שאפרוץ לתא הטייס...
אקלל לו ת'אמאמא! ואפטיר איזה נאחס
אכוון ציפור ברזל לגשר מבטון
לא בגילופין, גם לא אבכה, גם לא ארטון

כמעט זרוק, אבל זורק
לא קולע, לא קולט
שאני בכלל בבית חולים
לראש הזרקתי רעלים
שברתי הכלים
כשהדפתי דיילים
גלי הדף מתגלים
מזיק אני, אני מסלים
את המצב
כי רציתי כאן,

כאן ועכשיו:
רק אני ואפסי,
כאן ועכשיו:
הגאים, אמא, תפסי!