|
לחכות לך
כמו ביום ההוא שהופעת בלי מילים
רק מבט אחד קטן
מבעד לחלום ישן
שלא ישכח כמו החיוך שלך
שלא יוצא מנשמתי
לחכות לך
מול אותה הדלת שעזבת
זיכרונות עולים
אני לא זוכר את עצמי בלעדייך
רק מחשבות מחפשות את הדרך להגיע חזרה עד אלייך
כמה עוד אפשר לחכות לך
לספור את הדקות עד שובך
לחיות מבלי לנשום את אוויר גופך
להאמין שיש עוד סיכוי שתופיעי עם אותו המבט
חלום ישן שלא נגמר
לחכות לך
במקום שבו הכל התחיל
הרחובות מספרים את הסיפור
איך אהבנו ללכת עד סוף העיר בשבילים שיצרנו רק שנינו
אני רק יכול להתמלא געגוע שישמור אותי עד שתחזרי
כמה עוד אפשר לחכות לך
לספור את הדקות עד שובך
לחיות מבלי לנשום את אוויר גופך
להאמין שיש עוד סיכוי שתופיעי עם אותו המבט
חלום ישן שלא נגמר. |
|
|
המשפט הזה שגוי
מבחינה מוסרית
כיוון שהוא לוקה
בכשל
הנטורליסטי!
פרובוקטור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.