בלב הים השחור של לבשי הגלימות
שלא הכילו דבר מלבד חיות רעבות
נשמות חבויות בתוך קליפות חלולות
אנשים קטנים, מילים גדולות.

מְסוֹבָב בזמזום טורדני של קולות
שלא מביעים דבר מלבד חסרונות
לבושי פְּרִיצוּת של מכשפות צעירות
ראיתי אותך והתחלתי לבכות.

היית אִי מְצִיאוּת בתוך ים דמיונות
עינייך הגדולות בפליאה מביטות
איך רוחות הסערה הפראית מנשבות
סביב ספינתך הקטנה חוֹלְלוֹת.

דמותך נאלמה בריקוד הגלימות
לתוך מעגל הטירוף אותך הן מושכות
את צועקת " חִדְלוּ! " אך הן לא מרפות
אותך ללא שׁוֹב ממני לוקחות.

איפה את עכשיו מחפשת תשובות?
האם את עדיין יודעת לרצות?
איך אצליח לפרוץ את חומת הגלימות?
שפתיי לאוזניך ללא קול לוחשות.