אהבה לכדורגל
דור אוהב מאוד כדורגל. כבר מגיל 4 וחצי אבא שלו היה לוקח אותו
לדשא הגדול באמצע הקיבוץ ועושה לו אימונים אישיים. באימונים
אבא שלו הביא קונוסים, סימן פסים על המגרש בעזרת סרטים זוהרים
והשקיע ממש כמו באימון מקצועי. הוא גם לוקח אותו למשחקי כדורגל
של מכבי חיפה, יש להם מנוי לקריית אליעזר. הוא כל כך אוהב את
מכבי חיפה וחולם לשחק שם יום אחד ולהיות שחקן כדורגל מקצועי.
הכדורגל זה מרכז חייו ובכל פעם שהוא צופה בכדורגל או משחק
כדורגל הוא מרגיש שהוא מתמלא שמחה.

ברגע שעלה לכיתה א' נרשם לחוג הכדורגל הקיבוצי עם המאמן אריאל.
הוא כל כך חיכה לחוג, כל השבוע הוא חיכה לימי שני וחמישי הימים
בהם היה מתקיים החוג. לכיתות א' - ב' היה רק חוג בלי קבוצה
ומדים מיוחדים והם עדיין לא השתתפו בטורנירים של המועצה לכן
דור חיכה כל הזמן שיגיע הרגע בו יעלה לכיתה ג' וישחק בקבוצה של
מכבי גבעת עוז. המאמן אריאל אהב מאוד את דור, כבר מהחוג הראשון
ראו שהוא מחבב אותו מאוד ונותן לו עצות וטיפים ולפעמים אחרי
החוג אפילו נשאר איתו ומסביר לו דברים ונותן לאבא של דור עצות
לאימונים אישיים. דור לקח את החוג מאוד ברצינות והשקיע מאוד.
אבא של דור הגיע לכל אימון וצפה בכל אימון. לפעמים הוא אפילו
עזר לאריאל באימונים. הוא היה האבא הקבוע באימונים ולפעמים זה
הרגיז את דור והוא צעק על אבא שלו "אבא די אתה האבא היחיד
שמגיע, אני לא צריך שתבוא לראות אותי". אבל אבא של דור המשיך
להגיע ולא פספס אף אימון, הוא פשוט התיישב רחוק כדי שדור לא
יראה ואמר לדור שהוא חייב להגיע כדי לדעת מה לעשות לו באימונים
האישיים. דור ידע שזה לא נכון, אבא לא צריך את האימונים האלה
כי הוא יודע כדורגל אבל הוא שתק ולא אמר כלום, גם ככה אבא לא
יקשיב לו.

מכבי גבעת עוז

כאשר הגיע לכיתה ג' הגיע הרגע לו כל כך ציפה, טורניר הכדורגל
בחופש הגדול. כל השנה הילדים התאמנו לקראת הטורניר ולכולם היה
חשוב יותר מהכל להיות בהרכב של הקבוצה. בתחילת השנה המאמן
אריאל ישב עם כל ילד וסיפר לו על התפקיד שהוא נותן לו בקבוצה.
דור קיבל את תפקיד הקשר. הוא ממש הצטער ואפילו קצת בכה כי הוא
ממש רצה להיות החלוץ, זה שמבקיע את הגולים וכולם אוהבים אותו,
אבל המאמן אריאל הבטיח לו שהוא יהיה הכי טוב על המגרש ושזה
התפקיד המתאים לו ביותר. אבא של דור סיפר לו שגם הוא היה קשר
כשהיה ילד ושיחק במכבי גבעת עוז ושהוא בטוח שדור יהיה הטוב
ביותר. דור סמך עליהם והאמין להם ולכן הסכים להתאמן וללמוד את
התפקיד הזה. הוא ואבא שלו התאמנו כמעט בכל יום אחרי הצהריים.

יום אחד באימון של יום חמישי, אריאל הכריז שהוא הביא הפתעה.
בסוף האימון כולם התיישבו במעגל ואריאל הוציא שק גדול וסיפר
לילדים שבשק יש את התלבושת שלהם והחל מהיום הם ישחקו עם
התלבושת הזו. הוא הכריז בכל פעם בשם של ילד אחר ונתן להם את
התלבושת שלהם. דור קיבל את המספר 8 והיה מאושר עם החולצה החדשה
למרות שהייתה מעט גדולה עליו. בסוף האימון כשחזרו הביתה, אבא
של דור אמר לו שהוא רוצה לתת לו מתנה. הוא נכנס למחסן והוציא
קופסא ישנה סגורה היטב. הוא פתח את הקופסא והוציא חולצה עם
המספר 8 ונתן אותה לדור. הוא אמר לו "דור זו הייתה החולצה שלי
כשהייתי בגיל שלך! אני רוצה לתת לך אותה במתנה ושתשחק איתה, את
החולצה החדשה תשמור בארון לעתיד, היא גם ככה גדולה עלייך".
החולצה של אבא התאימה לדור בול במידה. דור היה מאושר והרגיש
מיוחד. הוא כינה את החולצה הזו "חולצת המזל". החל מאותו הרגע
שיחק רק עם החולצה הזו ושמר עליה מכל משמר.

הקיץ מתקרב

הזמן עבר והגיע הקיץ עוד רגע מתחיל החופש הגדול ובסוף החופש
הגדול יש את הטורניר. ההכנות היו בעיצומן. דור התאמן בכל יום
אחרי בית ספר עם אבא שלו. יום אחד הוא חיכה לאבא במרפסת שיגיע
מהעבודה ושילכו ביחד לאימון. אבל אבא לא הגיע. אמא אמרה לדור
שילך לאימון וברגע שאבא יגיע הוא יבוא לאימון. דור הלך לאימון
אבל אבא לא הגיע. דור היה מאוד מודאג. לקראת סוף האימון הגיעו
אנשים וקראו לאריאל. הם לחשו לו משהו באוזן. אריאל היה נראה
מבוהל מאוד. הוא כינס את כל הילדים ואמר להם שנגמר האימון
ושיפגשו שוב ביום חמישי. הוא ניגש לדור ואמר לו "דור אני בא
איתך הביתה אני אלווה אותך". דור הרגיש שמשהו לא בסדר.

הוא הגיע הביתה וראה את אמא בוכה "אמא מה קרה?" הוא רץ אליה.
"בדרך מהעבודה אבא עשה תאונה קשה והוא פצוע בבית החולים", דור
היה המום, הוא שתק ולא אמר דבר ועיניו התמלאו דמעות "אל תדאג
חמודי אבא יהיה בסדר הוא יחלים והכל יהיה בסדר". דור רץ לחדר
שלו נשכב על המיטה והחל לבכות. למה זה קרה לאבא? למה בכלל הוא
עשה תאונה? איך התאונה קרתה? מי יעשה לו אימונים אישיים? הוא
לא יהיה טוב בלי האימונים של אבא. אם אבא לא יוכל להגיע
לטורניר ולראות את דור? הוא כל כך כעס ובכה והסתגר בחדר שלו.

אבא של דור נפצע מאוד קשה בתאונת אופנוע. הוא היה מורדם ומונשם
בטיפול נמרץ ולא הרשו לדור לבקר אותו. בכל יום אמא של דור
הייתה נוסעת בבוקר לבית החולים ונמצאת שם עד שדור מגיע מבית
הספר או מבית הילדים של הקיבוץ. לפעמים היא חזרה להיות עם דור
ולפעמים סבא וסבתא היו עם דור עד הערב. בימים שאחרי התאונה דור
המשיך להסתגר בחדר. הוא לא הגיע לאימון ביום חמישי וגם לא
לאימון שאחריו ביום שני, וגם לא לזה שאחריו. הוא כל הזמן ישב
בחדר וחיבק את החולצה של אבא.

סבא וסבתא של דור כל הזמן ניסו לשכנע אותו לצאת לשחק וסבא
אפילו ניסה לעשות לו אימון כדורגל. אבל דור התעצבן ורץ בחזרה
לחדר. אמא של דור הייתה ממש מודאגת שדור לא רוצה לשחק ולא יוצא
מהחדר וניסתה לשכנע אותו לצאת החוצה וללכת לאימונים "דור אבא
יכעס מאוד אם הוא ישמע שאתה לא הולך לאימונים! אריאל לא יוכל
לתת לך לשחק בקבוצה אם לא תלך " ודור ענה "לא רוצה, הכל בגלל
אבא למה בכלל הוא עשה את התאונה הזו". ביום חמישי דור שוב נעדר
מהאימון ואריאל הגיע אליו הביתה. לאחר שיחה ארוכה דור השתכנע
והלך עם אריאל למגרש והם עשו אימון אישי ביחד, הם קבעו שמעכשיו
אריאל יאסוף את דור לאימונים בדשא של הקיבוץ. זה לא היה אותו
הדבר בלי אבא ודור כבר ממש התגעגע.

הטורניר

הקיץ עבר וסוף החופש התקרב. דור כבר לא ממש חיכה לטורניר, הוא
היה עצוב וחשב לעצמו שאבא לא יראה אותו בטורניר הוא כבר לא כל
כך רצה שהטורניר יגיע, אבל אריאל הקפיד לומר לדור בכל אימון
"אי אפשר לשחק בלעדייך אתה חייב להגיע לכל אימון ולשחק
בטורניר". ודור הקפיד ללבוש את חולצת המזל לכל אימון וחשב
לעצמו שהוא טוב רק עם החולצה הזו, החולצה של אבא.
הגיע השבוע של הטורניר. האימונים האחרונים שלפני הטורניר. דור
רצה ללבוש את חולצת המזל אבל הוא לא מצא אותה. הוא רץ לסלון
ושאל את אמא:
"אמא איפה חולצת המזל שלי?"
ואמא לא הבינה על מה הוא מדבר "החולצה הלבנה עם מספר 8? היא
מונחת לך על המיטה"
" לא לא אמא זו החולצה החדשה, אני רוצה את חולצת המזל שאבא נתן
לי!"
"דור אני לא יודעת על מה אתה מדבר, תשתמש בחולצה הזו ומחר
אבדוק במכבסה, כי לקחתי לשם את הכביסה, אין לי זמן לזה בבית"
"אוף יא מעצבנת אחת, את לא מבינה כלום" והוא נכנס לחדר וטרק את
הדלת.

הוא לא רצה ללכת לאימון.

אריאל הגיע לאסוף את דור ודור לא הסכים לצאת מהחדר.
"אני לא רוצה לשחק בטורניר, חולצת המזל שלי נעלמה"
אריאל: "דור אתה חייב לשחק בטורניר אנחנו לא יכולים בלעדייך,
אתה תהיה טוב גם בלי חולצת המזל, הכישרון שלך הוא ברגליים הוא
לא בגלל החולצה"
"לא רוצה"
"דור אני מבטיח לך שאתה תהיה טוב, בוא נלך לאימון"

אמא של דור שמעה את הבכי שלו והתחרטה שהיא ענתה לו כך. היא
החליטה שמחר בבוקר היא באמת תלך לחפש את החולצה. היא הפכה את
כל המכבסה וכל העובדות עזרו לה לחפש את החולצה של דור והיא לא
מצאה. עבר עוד יום והיא שוב הלכה למכבסה, אולי החולצה הופיעה
פתאום. יום יום היא הלכה למכבסה וחיפשה, ולא מצאה.

דור לא רצה לשחק בלי חולצת המזל. אריאל דיבר עם דור וניסה
להסביר לו שוב, הכישרון הוא ברגליים ובראש ולא תלוי באף חולצה!
הוא ביקש ממנו לשחק לחשוב כיצד אבא שלו יהיה גאה בו על כך. דור
הקשיב לו אבל הרגיש עצוב מאוד בלי חולצת המזל של אבא. לבסוף
דור הסכים לשחק.

בטורניר דור היה הכי טוב בקבוצה, הם אפילו הגיעו עד הגמר אבל
הפסידו להפועל משמר העמק. דור היה כל כך עצוב וכעס מאוד.
כשהגיעו הביתה הוא צעק:
"הכל בגללכם! בגלל כולכם! למה בכלל שיחקתי בלי החולצה? את
אשמה, איבדת לי את חולצת המזל! והכל בגלל האבא הזה! לא היו לי
אימונים בגללו והוא לא בא לראות אותי בטורניר! למה בכלל הוא
עשה את התאונה הזאת? מתי הוא כבר יחלים?"
הוא כעס והאשים את כל העולם ופרץ בבכי גדול.
אמא חיבקה את דור ואמרה "דורי שלי אתה הייתה הכי טוב היום! כל
ההורים החמיאו לך ואפילו אריאל אמר לך, לא נורא לפעמים גם
מפסידים" "לא רוצה איפה אבא אני רוצה את אבא" "אבא יחלים חמוד
אל תדאג בקרוב הוא יחלים".
לפתע נשמע צלצול טלפון  ואמא ענתה "שלום דליה, מה שלומך? זו
אילנה מהמכבסה. מצאתי את החולצה של דור"

אמא ניתקה ועוד לא הספיקה לספר לדור על החולצה וצלצל שוב
הטלפון "שלום מדבר אריק אני מאמן כדורגל בקבוצה בצפון, הייתי
היום בטורניר של מועצה אזורית מגידו..."

כעבור שנה.

מכבי חיפה - בני סכנין.

הכרוז שכנר מכריז: "והרי לכם חברים קבוצת הילדים של מכבי חיפה
שזכתה השנה באליפות ובגביע במחוז צפון". דור הקיף את האיצטדיון
ביחד עם כל הילדים. מתחת החולצה של מכבי חיפה הייתה לו חולצה
לבנה אחת ישנה עם מספר 8 על הגב, חולצת המזל שלו, החולצה של
אבא.

ביציע ישב אבא של דור גאה ושמח ואמר לכולם: "זה הבן שלי! זה
הבן שלי!".
לאחר הטלפון מאריק, דור התחיל לשחק במכבי חיפה. הוא  זכה
במצטיין הקבוצה באותה עונה וזכה באליפות ובגביע ביחד עם
הקבוצה. אבא של דור החלים כמעט לגמרי והגיע לכל משחק ולכל
אימון של דור.