ראיתי אותה יושבת על ספסל, ענוגה ויפה
היא נראתה כאילו היא לא שמה לב לאנשים סביבה,
היא רק התענגה על האוויר הצח, ומזג-האוויר הקריר,
ומ-כל הפריחה והירוק מסביב
לא רציתי להטריד אותה,
היא ישבה כשידיה מרווחות לצדדים, כמו שואפת את הנוף,
וחיוך מתענג ושבע-רצון על שפתיה
הבטתי בה זמן רב, בהיחבא
היא כאילו הכילה את כל הנוף, כל היופי, כל השלווה והעונג
רציתי להכיר אותה,
אבל כשהשמש החלה לשקוע, פשוט קמתי והלכתי
לא יודע למה
הלכתי עם תקווה קטנה ותפילה קטנה שהיא תחייך כך כל הזמן.