לשיר יש כוח,
להוציא, לפעמים לשכוח,
לסלוח.

שיר הוא גם אתמול
הנדחק אל המחר
ופעמים

נמהר, מזכיר נשכחות
מר, מתוק, צליל
וניחוחות.

שיר שלך, או של אחר
שולח אותך לתהות,
להרהר.

שיר הוא ייצור פועם,
חיים לו משל עצמו -
משנכתב.

ובחלוף הזמן ואליו
אתה שב, כאהוב,
כאבא, או סב

עִתִּים מקבל מִפְנֶה  
מואר באור אחר,
שונה.

ויופיו, או דלותו
בזיכרון ימיו, ימיך
מותנה.

לשיר יש רוח, שלד וגוף
עוזר לך לנחות
ולעוף.

שיר הוא אני, את ואתה,
מראת חיים נשקפת,
בָּבוּאָה.