מסקרן אותי איך נזכור את כל זה
ממבט של שנים.
לעצמי כבר נהייתי מרוגז מהביטחון שלך,
מהנוכחות הדומיננטית המקסימה
שאת בטוחה שאני מטורף עליה
ובעצם
רק אותך שמבעד לנוצות הטווסים
אני רוצה
הפכת לי ברגע אחד
לאישה שקיימת גם מחוץ לתודעה שלי
ומחוץ לתפקיד שאני נהנה ללהק אותך
כבת זוג.
פתאום את יוצאת מחוץ למסגרת הזו
ואני רואה אותך
כמו שאת.
את כל המשחקים שאפשר להמציא
אוכל לשחק אתך
ובהרבה מהם לנצח.
אבל כשאני מנגן על פסנתר
ואת מנסה להמשיך לספר,
אני רק רוצה להמשיך ככה:
להרגיש את הלב פועם חזק,
את העצמות מתעוררות
והעיניים בוערות.
להכניס אותך אל תוך הלב שלי
שהוא גם כתמים על כוסות שטופות,
והוא גם אבק שהצטבר בפרוזדורים,
אבל בקצב שלו אפשר לטבול הכל.
ומכאן אפשר רק לגדול. |
