[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אנו שורכים רגלינו
הלאה
למרות
שבמנהרה שוררת
עלטה.
כבר איננו חוששים
מחברינו
המניחים מקלות
בגלגלינו,
גם לא מן הקלגסים
היורים
כדורי מוות
בגופנו.

רק לעצמנו לא
פנינו
לפנות קיצור דרך
שנראה
קרן אור ראשונה
מקרוב,
מרחוק
בקצה מנהרה.

אם טוב לנו
ללכת
בחשיכה
לטפוח על שכמנו,
להם לא טוב
לעבור
מדור
אחר
מדור
של גיהינום במחנות
הכפייה מרגע
לדתם עד יום
הירצחם.

אנו מריצים רגלינו
הלאה
למרות
שאת לבנו אופפת
אפילה.
כבר איננו עומדים
על הדם,
מחסום הפחד
נעלם.
אז מדוע נמשיך
לעקר
חפים מפשע
מדוע נעקר עצמנו
כשיעדנו
מוחש באצבעות כף
יד?

אולי
לא שאלנו
עצמנו
כיצד אנו מניחים
לנוגס לנגוס
לשוחט לשחוט
אולי
לא רצינו להרחיק
לכת
לאמור - גם מלבנו
לא פסה
גזענות/סוגנות מן
העולם?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
פיגועים זה
עצוב

פרסונה נונגרטה
בהבנה


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/4/15 20:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בנימין וולמן

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה