שיערה פחם, מקורזל כשלשלאות ברזל.
עיניה האפלוליות תחומות בקו של שחור הלילה.
מבט משובב נסוך בקצה שפתותיה המקומרות,
קוראות בקול תרועה מבלי להוציא הגה.

אצבעותיה- ענפים דקיקים המשתלחים לכל עבר,
רושפים אש מבעד לקליפתם.
שורטים מבלי לפצוע,
מלטפים בדקירות מדודות.

הילה מסתורית אופפת אותה.
כיצור פגוע שצימח שיניים,
מגלה טפח אך מושיט ציפורניים,
ממתין בסבלנות לרגע המעידה.

כמו אש הניתכת במים בתוליים,
מותירה מאחור עדות של תימרות עשן.
עם רדת היום ובשכוך התאווה,
עיניה האפלוליות שבות לחפש בחלל.