אולי זה הזמן
ואולי המחשבה שאת כאן
ואולי זה שאת לא
אולי זה שאת שלי ואולי זה שאת לא
אולי זה שחם לי בפנים כל כך כשאת פה
ואולי זה הלב שפועם בחוזקה
אולי זה הראש שלא מפסיק להריץ מחשבות
ואולי הרטט שעובר בקצות האצבעות
אולי זה הרגליים שרועדות
כל פעם שאת מתקרבת
אולי זה הרכות במגע של שפתייך
אולי המבט שקורא לצלול ולטבוע עמוק בעינייך
אולי זה קולך שאינו פוסק להתנגן גם לאחר שכבר הלכת
אולי האוויר שנהיה סמיך כשנכנסת
ונעשה קשה לנשום
אולי זה הרגע בו ראיתיך בפעם הראשונה
ואולי החיוך שנפרש על פנייך היום
חזרתי להתרגש, ולשמוח, לחייך ולפרוח
אני יודע אנחנו בשני קוים מקבילים שלא כוונו להיפגש
ובכל זאת, משהו סוער מתרחש
גשם ניתך, ענפים נשברים והאדמה זזה
והיה ונשארת רק זיכרון בסוף היום,
נתת לי תקווה לחזור ולחלום
אולי זה כישוף או מאגיה שחורה
אולי זה החורף או האש הבוערת
אבל זאת את, שהפכת את חיי בשנייה
את ולא אחרת
|
