לקחת מכחול והשרשת אותה בליבך
אני בעציץ מחכה
ממלאת מקום של נוי
מחממת את החדר זמנית
אתה אומר שאין זמן לשתול
החיים עמוסים, אין רגע לנשום קצת אוויר
אני יוצרת אוויר וצוף ותפארת
עדיין ידיך תפוסות
ידיי פנויות, רועדות, כואבות
לא הפסקתי לשתול מהרגע שנפגשנו
התרגלת לתחושה שאתה עטוף בשתילים
עומד במרכז כמו דחליל מלכותי
לוקחת מכחול ועציץ צבעוני
מושיטה לך דף וכפפה
אתה רק עומד שם מרתיע דממה
אני בוהה במבט עורב ואש מתלקחת
מחכה שדחליל יזיז את ידו
אוויר מתחמם
אוספת דף ביד מפוייחת
אולי מספיק דף בוער עם תו בודד
ובשבילה זרחת מאושר
שהיית חייב לשפוך צבע על דף ומכחול לתווים. |
