בנימין וולמן / שתיקת המוזה |
הנספים?
"שקוף" הם אומרים,
צורבים בברזל מלובן
עוד מספר בבשר
החי.
האם תביטו בעיני
הנרצחים?
"הם רק בעלי חיים"
הם משננים,
בונים מחנה השמדה
נוסף.
המוזה שלי פוסעת
בין המתים,
מחברת מילה למילה
להקיץ ישנים
מתרדמה רבת שנים.
אור השחר מתמהמה
לעלות,
שמא תיחשפנה מיליוני
גופות מדממות של
נרצחים
לעין שאינה חפצה
ראות.
המוזה שלי דועכת עם
הגוססים,
עם אברי הנרצחים
הנבלעים בקיבות
הבריות,
מאבדת לשונה עד
תום.
איה קול רעם
התותחים?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|