כשבני אדם הופכים למבוגרים הם מרגישים כלא נחשבים וחשובים,
ברגע שגופם ונפשם מתחילים להיכשל הם מרגישים כאילו יצאו ממעגל
החיים היום יומי, בזמן שהגוף הפך לשברירי והדעת הפכה לא
החלטית, למרבה הצער, אנחנו לא כל כך מתייחסים לדעותיהם אנו
מדמיינים "מה הם יודעים?", "הדברים עכשיו שונים!" אנשים זקנים
תמיד נוטים להתבכיין על העלומים הטובים שהיו להם. אך אנו
מתייחסים אליהם כמו לכל שאר הדברים שאנחנו זורקים כי הם כבר לא
"באופנה". עדיין בן האדם שלא שכח את מה שהוא באמת רוצה
ומשתוקק... אהבה, צחוק, אנרגיה, למרבה הצער בגיל מבוגר יש יותר
סיבות לבכות מאשר לאהוב ולצחוק.

פעם הקשישים שלנו קבלו יחס טוב יותר מהמשפחות שלהם, כיום,
לצאצאים (כנראה) אין יותר זמן לבלות עם הוריהם וסביהם או לצאת
איתם לטיולים משפחתיים. פעם, כשהיו שלושה דורות שחיו באותו
הבית, הקשישים נקראו כדי לשמוע את דעתם, להקנות ייעוץ, לספק
סיוע בגידול ילדים, עזרה בבישול ותיקון, הם נכללו, הייתה להם
ובהם מטרה.

לרבים מהם יש איבוד זיכרון קשה, כילדים הם עבדו מגיל צעיר, הם
פרנסו את הוריהם ומשפחתם ועוד יכלו לחסוך או לתת את הכסף שהם
הרוויחו לאבא או האמא שלהם, כדי לקנות מצרכי מזון בסיסיים או
לשלם את חשבונות.

עדיין לא היו להם חלומות ותקוות כמו הצלחה, התאהבות, בעלות על
בית, בטוח שהם מדדו הצלחה באופן שונה, אבל לפעמים כשאני מסתכל
על העולם של היום, אני חושב שאולי להם היה קצת יותר כסף מאשר
לנו יום עם יותר רווחה ואיכות חיים. לשמוע אותם מספרים על
מפגשי האהבה של חייהם ולראות את העיניים החיוורות עייפות שלהם
שפתאום עולה בם שוב ניצוץ, הופך לרגע יפה. להרגיש את העצב כשהם
עדיין מרגישים כיצד האהבה עזבה אותם, זה קורע את הלב. הדברים
היו שונים, האהבה הייתה שונה, ובכל זאת עדיין יש להם את היכולת
להמריא בדמיון על אושר, התרסקות או ייאוש - בדיוק  עם אותם
רגשות.

מתי הייתה הפעם האחרונה שבה ישב ודיבר עם אדם מבוגר? לא פתק
לשוחח על מזג האוויר ומחלות האחרונות שלהם, אבל באמת שאלתי
אותם שאלות חשובות על החיים שלהם.

העולם שלהם מלא בסיפורים שיגרמו לכם לצחוק ולבכות, פשוט צריך
לקחת את הזמן כדי לשאול ולהקשיב להם. ברגע שהם מתחילים זה קשה
לעצור אותם, הם ירצו ממש לחזור למסע העבר שלהם איתך, זה באמת
הופך את היום שלהם וזה יעשה גם את היום שלך.

אז בפעם הבאה שאתה רואה את הסבתא שלך או סבא או הגברת הזקנה
ליד הדלת, שב דבר איתם ובאמת רק לדבר איתם, אתה תהיה מופתע עד
כמה זמן עבר מאז שמישהו באמת רצה לדבר איתם, עליהם ועל החייהם
ועל מה שחשוב להם הם גם ירצו לספר לכם על דלקת פרקים שלהם, גב
כואב, ציפורן חודרנית וכן הלאה.

עצור, שאל את עצמך, האם יש קשישים ברחוב שלך? האם אתה מכיר
אותם? האם אתה יודע את השמות שלהם? האם יש להם ביקורים סדירים
של בני משפחה וחברים? אין לך מושג!  כל כך הרבה אנשי קשישים
גרים לבד ללא ביקורים סדירים של בני משפחה וחברים והאמן לי כי
"הבדידות אינה דבר שאפשר להתרגל אליו". לרוב הדבר היחיד שהם
רואים במשך כל יום הוא טלוויזיה רופאים ותרופות או מתנדבים
למיניהם.

שיחה עם אדם מבוגר היא משהו מיוחד, הם יודעים על דברים שאנחנו
לא יכולים אפילו לדמיין, בזמן שאנחנו נאבקים ביום יום כדי
לשרוד עבור המותרות שלנו (למרות שרבים מאתנו מייחלים לזמנים
פשוטים יותר כמו אז).

לכן, בפעם הבאה שאתם רואים אדם מבוגר, עצור חייך ואמור שלום,
שאל אם אפשר לעזור (אף בדבר הכי קטן). יכול להיות שאתה האדם
היחיד שהם דיברו איתו במשך כל היום, סביר להניח שאתה הוא שתסב
ותהפוך את היום שלהם ליום יותר מעניין ומרנין, בזכותך!!!