שגרת חירום
זה צירוף הגיוני
כשטירוף הופך לנורמה.
כשילדים, גברים ונשים מתים
משני צדי הגבול
וילדות נגדעת באיבה:
מקטעים מקטעים של ילדות
מונחים מנותחים ומדממים
קצובים בין צבע אדום אחד למשנהו
על מזבחו של הקצב הגדול.
אחר כך הולכים לפסיכולוג, לחיטוי ותפירה.
אחותי כיסתה היום את דלת חדרי
במדבקות צבעוניות
ואת לחיי בנשיקות.
לפני כן אמרה -
כשהייתה אזעקה פחדתי שאת ודני תמותו.
אמרתי לה שכשיש אזעקה זה בסך הכל כמו משחק מחבואים,
שלא תפחד.
90 שניות זה מספר די מרגיע, כשחושבים על מחבואים.
ומה על אלה שיש להם אך 15?
ואין בחירה בין ספירה איטית או מהירה,
ומי שמתחבא מאחורי, מלפני, או מצדדי הסופר
מת.
