פעמונים מצלצלים בבוקר יום שישי
האורלוגין דופק בראש, וגם הקוקייה
הטלפון מצלצל שיחות על אה ודה
אין מספיק סיגריות, ואין הרבה אוכל
אני ממשמש את הילדה שלי בראשי
חטובת איברים היא ויפה עד מאוד
לא עומד לי, והיא מתאכזבת ומתרחקת
אני שוטף פנים ומשפשף את העיניים
שקט כזה שאנשים לא מדברים בו
וזמזום המאוורר שאנשים מאסו בו
אופטלגין לשחרור החשיבה וצנצנת דבש למזל
מדברים כמו לא עומד להם,
מדברות כמו הן לא רטובות
מלחמה בקוריאה, וברומניה, ובאיטליה, ובאיסטנבול
מסוקים ממריאים כמו בלוני הליום,
ומטוסי תובלה כבדים מזמזמים מעל המרחב הפתוח
בומים ברחובות קטנים, וקולה מתוק מהברזים
אני שוכב ללא נוע ומחכה ללהק הציפורים.
|
