[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מומי מרקס
/
חצות בראש

זה קרה באותו הלילה. הסתכלתי במראה וראיתי ששיער הזקן שלי
נושר. מיד החלטתי להתאבד. אנשים מתאבדים על פחות מזה -
דיכאונות, התעללויות, עוני, השפלה, חרם, חוסר אונים, הרגשה
שהשמיים נופלים. אז אם על שטויות כאלה הם מתאבדים, אני לא
אתאבד אם יש לי נשירה בזקן? בטח התאבד, ובגאווה. מיד חיפשתי
חבל לתלות את עצמי. הדבר הכי קרוב שמצאתי זה המאריך חשמל. אז
דפקתי מסמר בקורה שמעל הכניסה לסלון, הכנתי לולאה מהמאריך
חשמל, מיקמתי אותה על המסמר. עליתי על כיסא וקפצתי. אבל הגעתי
לרצפה ולולאת מאריך החשמל עוד על צווארי, הגורל לועג לי. כאבה
לי כף הרגל בגלל הנפילה וזו עוד סיבה גדולה להתאבד. לכן אמרתי
אני אעשה את זה בקלאסה על בטוח - התלבשתי יפה כדי שאגיע לקבר
חתיך, ויצאתי צולע בגלל כף הרגל לחפש גג גבוה לקפוץ ממנו.
הייתה גבעה או הר יותר נכון, וצמוד להר מבנה סופרמרקט ענקי. על
הסופרמרקט היה גורד שחקים. עליתי על ההר, עליתי על הגג של
הסופרמרקט לרגליי גורד השחקים, והבטתי למטה מגג הסופרמרקט.
מספיק גבוה בהחלט, לסופרמרקט הזה יש בטח הרבה קומות בפנים,
כולל מחסנים ומשרדים. זה טוב לי כי זה הופך את הסופרמרקט יותר
גבוה. הגג של הסופרמרקט היה גם רחבת הכניסה לגורד השחקים שבנו
על הסופרמרקט. לא היו אנשים, אבל איש עבר להיכנס לבניין. הוא
הביט בי. הוא התקרב אליי. שאלתי אותו מה הוא רוצה. "אתה מתכוון
לקפוץ?" הוא שאל. "בוודאי," עניתי. "יש לך מצנח?" הוא שאל. "לא
ידעתי שצריך," אמרתי. "בוודאי צריך," הוא אמר, "בוא אתי, יש פה
בפינה חנות למצנחים, אני אקנה לך אחד," "אני יכול לחכות פה,"
אמרתי, "אבל אתה צריך למדוד," הוא אמר. הלכתי אתו והגענו לאיזה
בניין נמוך לבן עם חלונות קטנים. נכנסנו בדלת והיה שם דלפק
קבלה. למוכר היה כובע שחור מצחיק. "אתה רואה את האדון הזה?"
הוא שאל את האיש המצחיק, שלבש בגדי עבודה, "הוא רוצה לקנות
מצנח כדי לקפוץ מהגג של הסופרמרקט פה ממול." המוכר הביט בי.
"אתה רוצה לקפוץ?" הוא שאל אותי. "כן," אמרתי, "תביא לי מצנח
טוב, כי אני רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר," "בוא אתי," הוא
אמר לי. הלכנו במסדרונות, והוא הכניס אותי לחדר עם שולחן ואמר
לי לשבת. "מה העניין?" שאלתי. "צריך כמה שאלות לבדוק אם מותר
למכור לך," הוא אמר ויצא, וסגר את הדלת. חיכיתי. מתישהו פקעה
סבלנותי ורציתי לצאת ולקפוץ גם בלי מצנח, אבל הדלת הייתה
נעולה, אפשר היה לפתוח אותה רק מבחוץ. חיכיתי. על הקיר הייתה
מראה גדולה, בדקתי במיאוס את הנשירה שלי מהזקן וחשבתי שבהחלט
אני צריך להתאבד, כי זו נשירה חריפה. נכנס איש אחר וישב.
"שלום, אני פקד הרצל," אמר השוטר, "למה אתה רוצה להרוג את
עצמך?" "אה..." אמרתי, "עבדו עליי, הכניסו אותי לתחנת משטרה.
למה משהו לא בסדר? בן-אדם כבר לא יכול אפילו להתאבד בשקט
במדינה הזאת?" הפקד אמר שהתאבדות זו עברה על החוק. "תראה לי
איפה זה כתוב!" קראתי בעזות מצח. הוא שתק רגע ואז אמר - "עוד
מעט יבואו החלוקים הלבנים וייראו לך איפה זה כתוב..." ואז הוא
הלך. המשכתי לשבת. חיכיתי לאנשים שהוא קורא להם החלוקים
הלבנים, כדי שייראו לי איפה זה כתוב.    







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זבן זבן זבן
חרש חרש חרש
נגר נגר נגר
סופר סת"ם סופר
סת"ם סופר סת"ם
מדביר חרקים
מדביר חרקים
מדביר חרקים



(רוצים עוד חומר
על האגודה
לאיזכור בעלי
מקצוע מיותרים?
פנו אלינו!)


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/9/21 11:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מומי מרקס

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה