הלך האיש ובביתו ילד יישן. לא ירגיש הילד בחסרוני, חשב האדם.
והיה האיש מהלך בין האשפה ובין הפרחים וברחובות הריקים
והסואנים ומבודד את רגשותיו ומחשבותיו ובוחן אותם. ויתעורר
הילד אשר בבית והיה כי לא ראה את אביו. ויחשוב הילד כי אביו
הלך לעולמי עד למצוא לו חיים אחרים וכי מאס בו ובביתו
ובסביבתו. ויחשוב האב לפתע מה לי כי אלך ובני יישן לבדו, אולי
יתעורר ומה יחשוב. ופנה האב בעצלתיים אל ביתו תוך כדי שהוא
סופר את מנורות הרחוב. ואמר לעצמו הילד - הרי עכשיו אני הגבר
בבית וזהו זמן בו נאלץ אני מעכשיו להסתדר לבדי. ומה עליי
לעשות? קודם כל לשמור על ביתי, כי הרי ביתי עכשיו שלי הוא ולא
ייכנסו בו ליסטים. ויישב הילד מול דלת הכניסה עם רובה בידו
נכון לכל פורענות. ויעלה האב במדרגות אל הדירה ויקשקש בחשכה
במפתחותיו ויפתח את הדלת והיה כי נורה בחזהו ומת במקום. ויאמר
לעצמו הילד - הרי הרגתי חורש רע שרצה לגנוב או אף לרצחני ועתה
עשיתי את המעשה הנכון כפי שלימד אותי אבי לפני שהלך והרי אני
גבר אמתי בעולם מוכה פורענויות.