כולם היו אבלים על לכתו בטרם עת של סבא ג'פטו בגיל 80. לאות
אבל הם תקעו בפניהם אפים מעץ במקום אף. כך כל היום וכל הלילה
היו מסתובבים עם אפים מעץ עד שאנשים התחילו לגחך. אמרו, בסדר,
מבינים, אבל כמה זמן? הם מסרבים להוריד את האפים. ואז התברר
שהאפים תקועים כל-כך עמוק בפנים שלהם - שהם מפחדים להוריד אותם
מפאת סיבוכים. אנשים טיפשים, אמר איש זקן אחד. באו הבנות
החרמניות ושיחקו תשקר, אל תשקר, עם האפים של האבלים. האבלים
הרגישו מושפלים. לכן הם החליטו לפרוש מהעיירה ולבנות לעצמם
חברה קטנה משלהם במעבי היער, כך חיו שנים רבות. יותר ממאה עברה
והתגלגלו שמועות שנשים הזויות היו נכנסות למעבה היער וחולקות
את זמנן עם בעלי האפים מעץ. הן היו משתגלות איתם, מביאות ילדים
ולדות, והילדים היו חיים בתנאים נוראיים לצד האנשים התמוהים.
אנשים דיווחו על צעקות וצרחות מטילות אימה ממעבה היער ועל
דברים מוזרים שקורים שם ואנשים תמימים שנעלמים. משלחת התארגנה
לבדוק את השמועה. המשלחת הלכה בבוקרו של יום ראשון במאי ולא
חזרה. הגיע הלילה ושוב יום ושוב לילה והמשלחת לא חזרה. לאחר
שבוע יצאה משלחת אחרת לחפש את המשלחת הראשונה - אך גם היא לא
חזרה. מה מתחולל במעבי היער? תהו האנשים. אבל עד היום, מאתיים
שנה לאחר מכן ואיש עדיין לא יודע. כל מי שנכנס ליער לבד,
בזוגות או בקבוצות - לא חזר. צרחות אימה נוראיות היו בוקעות
משם בחושך הסמיך של הלילה. ביום לא היו שם ציפורים והשקט היה
מחריש אוזניים - כמו בית קברות. ביולי 1976 פרצה שרפה ביער
ואנשים מוזרים ומטורפים, חצי אדם חצי גופות, רצו מהאש החוצה
בעיניים בוהות, חיוכים מפלצתיים וצרחות חנוקות. ניסו לעטוף
אותם מיד ברחמים - אך הם תקפו את האנשים ההגונים וניסו לאכול
אותם. מיד הצמידו אקדחים לראשם והרגו אותם במקום ואז פרצו מאות
חיות אדם ממעבי היער שנורו כמו במכונת ירייה מתוזמנת היטב על
ידי תושבי העיירה. באפרו של היער נמצאו גופות רבות, אך היער
התחדש והיה שקט מאז. ברבות הימים נבנה שם פארק הכולל לונה-פארק
צנוע, עם קרוסלות גדולות חשמליות לילדים וגלגל ענק. כשהגלגל
הענק קרס בשנת 1991 - אמרו שהקללה עוד רובצת על היער. רק
הרפתקנים עזי נפש העזו להיכנס אל היער - ואל מותם.