ואני תלויה בחוץ לייבוש
זרוקה על החבל כבר לא לשימוש
אני חולצה שהפכה לסמרטוט
בצבע דהוי וחסר משמעות
בחום ובקור אין בי מחסור
מרגישה מיובשת וחולה, ללא מזור
פעם היה בי הוד והדר
והיו מתגאים בי בחוצות הכיכר
עכשיו אני סחורה סוג ז'
עם סמל ענק של אות קין
לא יודעת לאן פניי מועדות
והאם הרוחות את הסוף מנבאות
מקומטת ומוכתמת בכתמי העבר
מוחזקת על אטב שאוטוטו נשבר
האם לעוף לעבר האופק
להרפתקה חדשה שתעלה לי את הדופק
או ליהנות מהשקט ומהמוכר
להתגונן פה מהעולם האכזר
שנים חיכיתי לשלווה ולשעמום
היום אני מפחדת מהניוון והטמטום
מחכה שהחבל ייקרע
שההחלטה תיפול מחוסר ברירה
מחכה וממתינה
שברירית ומתונה