ארבעים שנה אחרי
אני נעקר
מעיר הקודש
בשנית.
לבי נחתך מהגדרות,
אבני החומות
מהן גופי בנוי,
מעצי היער שם
צמחתי
בטרם יכולתי לינוק
צוף פרחים
שנבלו
יום אחר יום
מיום תלישתי
בטרם יום.
חזרתי אליהם
ברדת
ערב פריחתם,
בליל ירח מדמם
מלידתי מחדש
בין הקוצים ששלחוני
לגלות,
ממנה שבתי לראותם
מתים חיים
בירושלים של מטה
ומעלה.
לתומי בידי עמל
טוויתי מילותיי -
"כאן אשאר!"
ללא דעת שצמח תלוש,
אינו
יכול להכות שורשים
באדמת אבדה.
אולי
זהו כוכב הצפון
שמוליכני
לארץ חדשה שם
עלי העצים המקישים
בשערי שמים
אינם נושרים בעת
שלכת,
הפרחים האדומים
המדברים אל
רגבי אדמה
אינם מצהיבים בבוא
הסתיו.
ומייעלת חן שידי
אוחזת,
אקבל חיי
במתנה. |
