New Stage - Go To Main Page

מירב שקד
/
פנטזיונית

"כל הקלפים על השולחן" טל אמרה לגל, "עכשיו רק צריך לקבל
החלטה".
"רק" היא חוזרת על עצמה בציניות קלה, מבינה שמה שאמרה לא ממש
פשוט.
"אז מה את רוצה" גל חצי שואל חצי מתריס, "שניפרד?" בולע את
הרוק ושואל.
"למה את עדיין איתי?!, תסבירי לי את זה פעם אחד ולתמיד, אני
כבר לא מבין מה קורה פה, פעם בכמה חודשים נדפק לך המוח ואת
מתחילה עם השטויות שלך, אולי די כבר?!".

-שקט-

"אתה רוצה לדעת באמת?" היא שואלת, "לא בטוח שתבין את הסיבה,
אבל אם אתה רוצה לדעת אממ... אני אנסה להסביר".
"כן! כל כך רע לך פה?! גם אחרי שנה של טיפול זוגי, מה הסיפור
שלך? למה את לא עוזבת? ימים שלמים העברתי בלנסות להבין איך
ולמה אנחנו עדיין יחד, למה את עדיין כאן?".
"אוקי, אני אנסה... תנסה שלא לשפוט אותי, אוקי? זאת שיחה
בוגרת, כן?!" שיחה בוגרת זה הקוד שלהם לנסות שלא להתלהם, גל
מהנהן בחיוב.
"אז... אני אני אסביר את זה... איך... אמממ... נראה לי שאני
פשוט פנטזיונרית." היא מנסה להסביר ומרגישה שזה לא עובר אליו
"אני מפנטזת. נראה לי שכמו כולם, רק שאצלי אממ... לפעמים זה כל
כך חזק, שאני כמעט חיה את זה, שבועות ואולי חודשים, אני חיה את
זה."
"לא נראה לי שהבנתי" מסתכל עליה בעיניים שואלות.
"נגיד, אני מפנטזת שאתה עם הילדים העתידיים שלנו, גרים בבית
טוב, ואתה לא מובטל, מכניס כסף והכל נחמד, מִדֵּי פעם יוצאים
לקמפניג עם כולם, או הולכים להצגה.
אז מה אם זה כל כך רחוק מהמציאות, שבעצם אתה מובטל כבר שלוש
שנים, מפחד מאנשים, מפחד לצאת מהבית, ואין לנו כסף לגלידה,
מעולם לא היינו בהצגה, ופעם אחת בשבע שנים האחרונות הצלחתי
לגרור אותך לקמפינג. במציאות שלי זאת המדומיינת, אתה הגבר
המושלם, אבא טוב, בעל טוב, אולי זה בכלל לא אתה הגבר בפנטזיה,
אבל כשאני בתוכה, זה כמו לשים משקפיים ורודים, אבל כאלה
שמשפיעים על הכל ואפילו שומעים מוזיקה כשמרכיבים אותם. אני
בעצם לא חיה איתך, אני חיה עם הגרסה הדמיונית שלך".
גל המום, לא ממש יודע מה להגיד.
"בגלל זה אני לא עוזבת, בדמיון שאני החיה, טוב לי, אני חיה בול
את החיים שאני רוצה. במציאות אתה סתם שחקן משחק בתוך הראש שלי.
כל הדברים הרעים שאתה עושה במציאות, לא נספרים בחיים המקבילים
שלהם אצלי, אני לא מסוגלת לעזוב אותך, כי סך הכל לרוב טוב לי,
כי אני בעולם שכולו טוב רוב הזמן.
גם אם תזרוק עליי נעל, אני עדיין אסלח לך, כי במציאות השנייה
אתה אחלה, בחיים לא תרים עליי יד, ובטח שלא סוליה של נעל."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 29/10/15 5:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מירב שקד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה