יש לי קול בראש, לא סיפרתי. מן קול כועס ורע, אפל של מן נחש
דמוני כזה שאומר לי תמיד שיש במדינה הזו אנשים שאין להם מה
לאכול. המשאבים שלהם נגמרים וצריך לעזור להם כי הם סובלים
מחרפת רעב.

הקול התמידי הזה בראש לא עוזב אותי וממלא אותי בחמלה ואהבה
לבריות על אף הגערה התמידית שלו והרשע האפל שמרגישים בו הוא
למעשה צודק במה שהוא אומר. מן קול גערה נאצי כזה, כמו של מפקדי
האס אס ומדינות הציר. מלא בכעס שאומר לי לא לשים לב לאנשים
שאומרים לי לא לעזור לאחר ולשמור לעצמי רק. הוא אומר לי לתרום
ולתת ולהתחיל לעבוד מהר וקשה יותר כדי להרוויח יותר כסף. לא
להתיאש כדי שאוכל לתת יותר לעניים ולתת לכל מי שאוכל לעזור לו
כי צריך. והוא נותן לי סיבות הגיוניות ביותר: כי זה חיוני
לכלכלה, כי אנשים אשכרה ממש קמים בזכות זה ויכולים שוב להכנס
למעגל העבודה... קול רע ואפל ונחשי וחזק,... הוא צורח חזק
בראשי צרחה שגורמת לי להכנע לו ולהתמלא בסלחנות ואמפתיה רבה
לאדם
כי על אף הפחד והכעס והאימה הוא כל כך צודק. הוא אומר לי להלחם
באונס וברצח בזה שפשוט אהיה שוחר שלום ואסלוד מלהיות אי פעם
כמו האנס והרוצח והאדם הבוחר לאבד חיים ולא להוסיף חיים.

הקול הרע והאפל הזה שומר אותי, ואני לא מקשיב לו.
הוא אומר שעם כפפות לא חונקים ילדים קטנים. כפפות נועדו להגן
ולחמם את הידיים. הוא אומר לי שאם ארים אשפה מהרצפה ואמחזר
ואזרוק לפח הכפפות יגנו לי על היד ולא אפצע. כבר יצא לי להרים
זכוכיות כי אדם חסר אחריות זרק בקבוק ברחוב. אבל לא הקשבתי
לקול הרע הזה ונפצעתי. כי לקולות לא מקשיבים. אמרו לי אנשים
ואמרו לי פסיכיאטרים ורבנים ואנשי מקצוע שקולות בראש אף פעם לא
צודקים... זו אשליה רעה ושעלי לקבל טיפול כדי שהקול בראש יעבור
לי ואני מקשיב להם ומתייאש... אני שומר את הכסף לעצמי בגללם
ואנשים מתים. אני שם כיפה בגלל האנשים שאמרו לי שכך אגיע לגן
עדן, אבל אינני רוצה להגיע לגן העדן. להציל חיי אדם זה דבר
הרבה יותר נעים בשבילי מאשר לשבת בלובן טהור ונצחי ומשובח בגלל
ששמתי כיפה ובינתיים אנשים על כדור הארץ סובלים ומתייסרים כאשר
אני יכול לעזור להם... השד הרע בראש מצדיק אותי ואומר לי שזו
בחירה טובה בקולו הנרגן והמאשים, ואני מקבל זאת בחמלה גדולה.
אומר לעצמי שאם היה אלוהים הוא לא היה עושה לאנשים דבר כזה.
אין אלוהים! יש אנשים שצריך להאכיל, יש ילדות במדינה שההורים
שלהם אונסים אותן ומכים אותן. מה יהיה עליהן? לא הייתי זורק
מילה טובה ומנחמת ונותן להן איזה ממתק כדי שלא ירגישו רע ומנגב
להן את הדמעות בלי להיות כמו ההורים שלהן? לדבר ברכות ולהגיד
שזה בסדר להנות כי מהנאה לומדים כל עוד ההנאה הזו אינה על
חשבון אדם אחר... אנשים באו לעולם כדי להנות ומה בדיוק עוול
בכפה של ילדה שיבוא אנס אכזר וירצח או יאנוס אותה? אין בזה
הגיון! את זה אמר לי השד הזה, המחלה המכרסמת הזו בראשי.  אותו
קול רע ומפחיד ששמר אותי מלהזיק לאחר...

פסיכיאטרים ורבנים מדברים איתי ברכות ולפעמים כועסים עלי
ומאשימים ואז הקול הזה נעלם... אני נשאר חסר אונים. הם מכים
אותי וקושרים אותי למיטה ואני מרגיש אומלל מאד ללא השומר האכזר
הזה בתוך הראש שלי שצורח עלי תמיד לקום ולהלחם חזרה. הם
מזריקים לי את התרופות שלי, קספליון של מאה מיליגרמים בחודש
כדי שהקול הזה יעבור והמחלה תעלם לחלוטין ואהיה אדם מסודר
שחושב עבור עצמו מחשבות בריאות ונורמליות בלי להעזר באיזה קול
רע ומאיים שאי אפשר לבטוח בו, בלי להיות איזה אביר לבן או
סופרמן, הם לועגים לי אבל אני מפסיק תמיד את התרופות האלו,
שהקול הרע הזה יחזור ויגרום לי לקום ולעשות למען אנשים אחרים
ולאהוב אותם... הקול הזה רע ומפחיד אבל גורם לי להתמלא תמיד
באנרגיה חזקה ולקום על רגלי ולרוץ, בבגדים לבנים ויפים עם לב
אדום ורקום עליהם. כאלו שקניתי בזול וקל לכבס וגם בבגדים
שחורים כי הם מתאימים בעבודה ואני יכול לעבוד בחינם וכן, אני
סומך על הכסף אבל לא יותר מדי כי השד הזה בראש שלי לימד אותי
על כלכלה גם כי ערך הכסף משתנה כל הזמן ואין לי בהכרח מה
להפסיד כי תמיד מה שיש לי בבנק יכול לאבד מערכו כפי שעשו עם
הלירה שהפכה אח"כ לשקל ולשקל חדש בעקבות אינפלציות של המטבע...
ושער הדולר הזה שתמיד עולה כל הזמן... העני יקנה בזה מזון. זה
שמור כדי שנציל חיי אדם ולא נאבד אותם סתם כי האדם הוא יקר
ומגיע לו לחיות. אדם עני תמיד יכול לקום על רגליו ולעזור
לעניים.... הדבר הזה צורח עלי ומתמלא בזעם... אני לא מקשיב כי
הפסיכיטרים אמרו ודרשו שלא אקשיב למשהו שהוא לא יותר מתוצאה
אורגנית של המוח, ואז אני מאונן בבית מול תמונות עירום של
פרוצה אבל תמיד מתחרט... על אף שאני מת להכניס לאיזו ילדה את
הזין שלי לתחת שלה כי אנשים אומרים בד"כ שזה נעים וכיף וכי
אנשים אומרים שהאדם יצרו רע מטבעו והוא אנס מלידה וברסלב
צודקים וכל זה והפסיכיאטרים מנסים לשכנע אותי שזה נכון וזה
בטבע שלי ואני נכנע להם, אני מגיע למסקנה שזה לא נכון. זה הקול
הזה בראש שבסופו של דבר צודק ואני מתמלא בפחד על איך יכולתי
להקשיב בכלל לפסיכיאטר?! אני לא רוצה להיות אנס! אני רוצה
לאהוב ולעזור לאנשים...! למה שאבזבז זמן על פורנו שנוצר רק כדי
לשעבד נשים בשכר עלוב והופך אותן לשפחות מין? מה אשמה ילדה
שמגיע לה שחייה יהרסו? למה אלוהים שבשמיים יצר אותה? לא כדי
שתסבול!!! הקול הזה אומר לי שתמיד אדם יכול לעשות טעות אבל
צריך לקום תמיד ולהמשיך לעזור לאנשים שאין להם. לקום על רגלי
ולדאוג להם כי יש להם ילדים ומשפחות בעצמם ומה יגידו הילדים אם
הוריהם ימותו?

הקול הזה רע ורקוב, נאנח באכזריות של סוטה ורוצח מרושע אבל
הדברים שהוא אומר... משום מה נשמעים פשוט נכונים... למדתי
לבטוח בו. למדתי שלא שמים תמיד כובע מפחיד על הראש והוא בסך
הכל כמו קסדה ונועד רק להגן מפני השמש והגשם... לא חייבים
להפחיד אנשים והכי כיף זה לדבר אליהם באהבה רבה וחמלה ומי
ששונא את זה הוא סתם לוזר עלוב ומגיע לו שנעלב, כל עוד הוא
עומד על רגליו ונשאר חי ועל אף התיעוב הוא יכול לדפוק את עצמו
בתחת ולמצוץ לעצמו את הזין. בדיוק במילים האלו, ואז הקול הזה
אומר לי גם לענות לו בצורה יפה עם מילים נאות... שאני אומר
לאותו מין הכופר במלכות הרשע, ז"א, כל אדם שנלחץ מזה שאני שומע
קולות ובוחר באקטיביזם במקום לשתוק ולקחת את התרופות שלי ושאני
אוהב אותו ואכפת לי ממנו ולא יתכן שאנשים ימותו וזורק מילים
וורודות ואופטימיות וטובות ומדבר בחמלה הוא נחלץ יותר ומזמין
לי משטרה... כי אני באמת אדם מפחיד במראה שלי... עיניים רעות
וחדות ויופי מדהים... משהו תמיד לא נראה להם בסדר... האנשים
האלו במדינה הזו נוגסים לי בראש עם ההאשמות שלהם ועם העצות
שלהם... הופכים שחור מאיים ללובן ריקני טהור, מיני וגמור.
נוגסים ואוכלים לי מהלב כמו תולעת מתפוח בחוסר רחמים כזה
ובצדקנות ואז אני מאבד את האויב הזה שלהם ושלי. את הקול הקשה
והאכזרי הזה בראש ומתמלא בחימה עצומה ורעה כי פשוט רע לי ממה
שאותם אנשים במדינה הזו אומרים... אני מפסיק להקשיב לו על אף
הדרישות החוזרות והנשנות שלו לצאת גבר ולדבר בשלווה ולנסות
לשכנע ואני צורח בחימה כי ומודה שכוונתי היתה אכזרית באמת
ושכאן היה לי אינטרס סמוי. אני מפסיק להאמין לקול הזה. אני גם
לא אאמין לו יותר ואהיה אפור ונורמלי כמו כולם כי עדיף לאסוף
ולצבור כסף ולא לאהוב והעניים צריכים למות בשביל השאר. יש
מציאות אפורה, היא לא אידאולוגיה. ילדים צריכים להאנס באכזריות
והעשירים צריכים לחיות על חשבון העניים כי הם נטל. אני יודע
שזה נכון. קיבלתי על עצמי אבל הקול הזה בראש לא עוזב אותי
ואומר לי להמשיך לנסות לעזור לכל מי שצריך בלי לוותר עד כמה
שאוכל ולצבור לעצמי כסף כדי שאוכל תמיד לתת עוד ותמיד ישאר לי
כדי שאקום על רגלי... זה לא נכון מה שהוא אומר, אני מסכים, אני
באמת מתאמץ להיות פחות טוב ויותר בינוני אבל הקול הזה לא עוזב
אותי ואני כל כך מסכים איתו!!! אנשים אכלו בזכות הקול הזה בראש
שלי, חייהם ניצלו ומדוע שאבזבז את חיי ואת חייהם בלשחק סוליטר
או קנדי קראש על המחשב שלי פעם אחר פעם, אלף פעמים ביום ולאונן
על איזו שחקנית פורנו עמוסת אשכולות חלביים שעברה אולי ליטוש
תמונה בעוד חברותיה למקצוע מחוץ לפרונט הנוצץ של הבמה מנוצלות
על ידי העבריינים.

אני מודה, הסיפור הזה אמיתי, אני שומע קולות, זה קול מוחשי
שמרגיש חי. אנשים מתאמצים להרוס, הם לא מבינים, הם טפשים,
דוחפים זריקה בכח. יש לי בעייה! אוקיי? אני אוהב את הבעייה
הזו, היא הצילה את חיי ואת חיי אנשים במדינה הזו פעמים רבות
ואתם יכולים לדחוף מלון לתחת שלכם ושיזדיין העולם אבל הקול הזה
בראש אומר שמלון זה אוכל ואוכל אסור לזרוק. יש כאלו שאין להם
מה לאכול. הוא כועס בחימה ואכזריות ומשמיע חריקת שניים עוצמתית
כמו בסרטי האימה ואני תופס את עצמי ונרגע לפתע בעדינות וחמלה
אפלים וגמורים.

אני מודה, יש לי סכיזופרניה ואני פסיכופט שנהנה להרוס לאנשים
את חייהם.
לכן אני נותן כסף לעניים ועוזר לאנשים שאין להם מה לאכול, כי
יש קול כועס ואכזרי בראש שצורח לי שעלי להיות אקטיביסט, קול
שממלא אותי באהבה ורחמים, כמו כלב תוקפני שנדבק בכלבת, אני
הופך לעדין ונחמד ואוהב בגלל המחלה שלי.
תלשינו עלי לפסיכיאטר אבל קודם כל בבקשה תפתחו אנציקלופדיה
ותלמדו מהי בדיוק סכיזופרניה.