הַכִּתּוֹת כְּבָר אֵינָן
נִכְנַסְתִּי וְדָרַכְתִּי
עַל מַה שֶׁנּוֹתַר
בְּעֶצֶם רַק הַמִּסְדְּרוֹן
חַלּוֹנוֹתָיו הַפְּתוּחִים לָרוּחַ נֶעֶלְמוּ
נִשְׁאֲרוּ מִמֶּנּוּ רַק הַמֶּרְחַקִּים הַסְּגוּרִים
טוֹבְלִים בְּכִסּוּפִים
כַּמָּה גָּדוֹל הוּא הָיָה פַּעַם
קִירוֹתָיו הִתְכַּווְּצוּ בְּמַבָּטִי הַמְּשׁוֹטֵט.
פִּתְאוֹם רָאִיתִי אוֹתוֹ מִתְחַבֵּא בַּפִּנָּה
הַיֶּלֶד הַקָּטָן שֶׁהָיִיתִי
לְיַד הַקִּיר בַּמִּסְדְּרוֹן הַגָּדוֹל
מַסְתִּיר אֶת פָּנָיו בֵּין יָדָיו
אִימָּא הִשְׁאִירָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה
אָמְרָה שֶׁתַּחְזֹר.
גַּם עַכְשָׁיו כְּשֶׁהַקִּירוֹת מְכֻוָּוצִים
הוּא עֲדַיִן מַמְשִׁיךְ לְחַכּוֹת לָהּ
עַד הָאוֹר.