מִתּוֹךְ הַדִּירָה הַחֲשׁוּכָה
רוֹאִים דֶּלֶת מוּאֶרֶת שֶׁל אֶחָד הַחֲדָרִים
דֶּלֶת פְּנִימִית שִׁגְרָתִית שֶׁל זְכוּכִית עֲמוּמָה
הָאוֹר הַצָּהֹב זוֹרֵחַ דֶּרֶךְ זְגוּגִיּוֹתֶיהָ
מְשוֹחֵחַ אִתִּי
נָעִים לַחְשֹׁב שֶׁמִּישֶׁהִי נִמְצֵאת שָׁם בַּחֶדֶר
אֵין זֶה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ:
רַק לַבְּדִידוּת יֵשׁ פָּנִים כָּאֵלֶּה
תְּאוּרָה כָּזוֹ וְקוֹל עָרֵב כָּל־כָּךְ.
בְּמוֹ-עֵינַי אֲנִי רוֹאֶה
כֵּיצַד הִיא מְשַׁנָּה צוּרָתָהּ לִקְרָאתִי
הוֹלֶכֶת וּמִשְׁתַּחְרֶרֶת
לוֹבֶשֶׁת מַשֶּׁהוּ חוֹשְפָנִי
לַמְרוֹת שֶׁקְּצָת קָרִיר הַלַּיְלָה
וְאָז
כְּמוֹ תָּמִיד,
אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים.