אל תחשבי, פשוט תכתבי
משהו כבר ייצא
משהו יופיע, יבליח, ינצנץ
מתהום נפשך הכבויה
תמיד ישנו גחל קטן שמסרב להיכבות,
להיכנע.
עמוק בתוכי,
מבעד שכבות האפר השחורות
מבעד לשממה, לחידלון החונק
ישנו עולם שוקק בפנים
מרחבי דשא ירוקים, פרפרים מעופפים
רקיע תכלת וענני צמר מתוקים
ושם אני - אני
בדרכים בהם אינני לעולם
שם אין פחד או עצב
שם לא קיים אובדן.
ובעמק ההוא, הקיים בתוכי
מתגשמת ההבטחה הפנימית ביותר
זו שמבטיח אדם לעצמו
חורק שן ועוצר נשימה ונשבע לקיים.
בעמק ההוא, המוזהב, הירוק, המואר
בעמק ההוא אני מתגשמת יותר ממה שכאן בכלל אפשר. |
