בתוך מעמקי לִבִּי אני מוצאת את הגעגוע חבוי. מסתתר. מחניק
נשימה. מתבייש לצאת. מפחד להראות את פניו.
הוא שם, אני יודעת. הוא מורגש לעיתים. הוא והביישנות שלו
מצליחים להוכיח לי בכל פעם שהם שם, כדי להישאר.
הגעגוע לאמת כואב יותר מהכל.
לגעת באפשרות שהכל שם, פתוח במרחב האינסופי של המילה אהבה.
הוא שם. מציק. מתוק ומר ומכאיב כשהוא רוצה. משנה את צורתו בכל
יום.
הוא תלוי במזג אוויר, באלכוהול, בסמים, בנשימה הלא סדירה. הוא
תלוי אך עומד. מוכיח את טענתו.
הוא שם. הגעגוע הארור.
קחו אותי ממני, רק לשנה, לחודש, לשבוע, לדקה. לִשְׁנִיָּה. רק
לנשום.