מודה אני, עזבתי אותך במה.
כן, יש אחרת.

אולי אחזור לכאן מדי פעם, כמו היום, כמו פעם.
אך סלחי לי אם אפקירך לטובת אנונימיות משובחת,
כי זו לא את, (ולא אני), אם כי תרבות שלמה בה מאסתי.

ואני זקוק למעט פרטיות,
לשבת בחושך הכיפי שלי מדי פעם.

לעשן, לנגן, לאונן, לתזמן את מה שטוב לי בלי שאיש ישים.

חפשי אותי בין האותיות,
שם אהיה.

הרי שם אנחנו תמיד. קטנים ואינסופיים.
בכוחנו לברוא מילה,
ועדיין גרגרים בחול האוקיינוסים.

העיניים שלי יכולות לראות עשרות שנים מבעד לעצמן
וחול עדין יכול לספק להן תאווה
או לשרוט

להיות או לא להיות
זה הכל אותיות