תגיד
אני מעשן את הסיגריה כמו את קצה אצבעי
וכהולך על קרח, לא נותן לייאוש לקחת אותי
אני מרוקן ממחשבות, הולך נודד במרחבים קפואים
או טועה במדבריות אכזריים
אך לעולם אין לי משענת ואין לי עוגן
ואין לי משקה חם או קר לרווח את נפשי
אני מוצא נחמה בסיגריה, ומנסה שוב לפרוץ את כלא תודעתי
ארורים שוטרי המחשבות, מנטרי הרגשות, מווסתי הדמיון
כהולך רגל שחוצה כביש סואן, כך יראוני
ולא יהססו להמשיך לשעוט אף-על-פי שאדם חוצה את הכביש
ובסוף כולאים אותי בדירה קטנה, אבל זה לא מה שמפריע
הם כולאים את תודעתי
את מחשבותיי, רגשותיי, דמיוני
להשקיטני לנצח לבל העורר רגשות ורעיונות מתסיסים
השלטון אוהב שגרה, השלטון אוהב שעמום, השלטון אוהב ייאוש
מי אני שאקלקל להם את זה?
הרי אחרת, חס-וחלילה, עלולות להתרחש מהפכות... קטנות או
גדולות
התנחם ותגיד תודה ב-מה שיש, הם אומרים, לבל תאבד הכול
המרים ראש סופו שיקצצו אותו, הם אומרים
ואני, אני פוחד לחצות את הכביש הסואן,
אבל לאט-לאט משתדל להסתכן כמה שיותר
כי כשאהיה בצד השני של הכביש, אהיה חופשי.
==============
איי, כואבת לי הלסת מרוב שחשקתי שיניים
אבל אני לא רוצה לחשוק שיניים, אני רוצה לבטא
את מה שיש לי לומר
גם אם זה לא מתאים לכל אחד
גם אם זה מכעיס, או מתסיס, או מפריע לתנועה
גם אם זה גורם לי להיראות טיפש, או מעורר רחמים, או לוזר,
או מוזר, או סוטה, או מגעיל, או פסיכופת, או
חס וחלילה - אנושי.

הבט
עיניים זקופות בתמיהה סהרורית
אבל על מה יש לתמוה בעצם
על מצב שנמשך ונמשך וכולם כאילו כלום
גזלנים ורמאים ונוכלים עוקצים בקטנות
ולמה אתה חושד, יש שואלים
מביאים לך הוכחות על גבי הוכחות
אל תגיד שזה לא כמו שזה נראה
כי אם זה נראה כמו מכנסיים, אז זה מכנסיים
אל תטיל ספק בשכלי, תבונתי ומוחי
אבל לא, הרעב הזה כאילו הכול בסדר
רק שלא יפרצו בינינו קנוניות
נשמור את זה למסכי הטלוויזיה
כדי שנישן בשקט בעולם בטוח
כדי שנביט בניקיון כפיים בשכנינו
אם נרגיש נרדפים, הרי נהיה נרדפים
ולא אמרו פרנויה סוג של הפרעה?
אם אתה פרנואיד, זה לא אומר שלא רודפים אחריך
לכן הסכת והבט, במקום לשמור על אשליה של עולם בטוח.

תשמע
עכשיו אני אגיד לך מה שעשיתי בשבילך
אוקיינוסים של דמעות בכיתי בשבילך
התייסרתי וסבלתי ודיממתי בשבילך
ואתה - עדיין לא שומע אותי!

תבין
כשעבדתי במכרות הברזל, היה לי טוב
היה לי טוב גם כשחפרתי בג'ונגלים בורות בגשם
היה לי טוב כשרכשתי השכלה
היה לי טוב כשהייתי ביחסי אהבה
כשאני כותב, טוב לי עכשיו
לכל דבר יש עת, עט
אינני רכוש ציבורי
גם אם אני אזרח,
גם אם הכתבים נמסרים לציבור
אני לא חייב הסברים למישהם שלא מבינים
או חושבים שהם קצת יותר יודעים
על סמך מה הם יודעים?
יש לי מניעים שמתאימים לי,
גם אם הם לא עובדים בשביל אחרים
או שהם לא מבינים אותם
דברים לא נעשים פה בעיוורון, עיניי פקוחות
החירות שלי להיות אני היא חירות בסיסית.