בחיוכך
ילדתי המתוקה
אהבתנו כים מפכה מים מתוקים
אינני מרווה ולבי עדיין צמא
עינייך כאגמים שקטים ופנייך פני מלאך
בואי נצא במחול ונגרד חיש-גד
הרוויני מאגמי חוכמתך וצור ישועתך
כי חפצה נפשי להרוות מאהבתך
אל תשליכיני לעת זקנה
היי לי אם ואחות
ויהיה לוח לבך ורכות שדייך משען ראשי
ובתום בתולי הכסף, בהן אבדק את עלומייך,
האיריני אור וחסד במתק שפתייך
הריני נולד ומת נולד ומת נולד ומת
בחיוכך
ובצחוקך המתגלגל כשאני מחליק על בננה
פרקי אותי לחתיכות, ובראי אותי מחדש כמענג עלומייך
כן יהי בחסדי תפארת אהבתי בבלוף ישועות אשא.

מוות
המוות. הוא מפתה אותה.
המוות. הוא לוחש לה כמו השטן.
למה אנשים רוצים למות.
למה אנשים רוצים לחיות.
היא אישה רעה, והיא צעירה,
והיא לא יכולה להכיל את עצמה יותר.
היא אישה שעלולה להרוג אותי בשנתי,
ואז להתאבד.
היא מדברת עם המוות בלילות.
הקול שלו רך ומפתה...
היא אוהבת את המוות,
כשהוא מדבר אליה, היא רוצה להתמסר לו,
כולה. בגופה. ברוחה. בנשמתה.
הוא מבטיח לה שלווה אינסופית...
אהבת נצח. חתונת כלולות...
הוא מבטיח שהאדמה תחבק אותה ברוך.
שנשמתה תרחף על פני הרקיעים,
ותיילל.
כמה את יפה,
כמה את רעה, הוא אומר.
אני אוהב, אני חושק בך,
הוא אומר.

הוא מדבר אליי
הוא מדבר אליי, זה נכון
אבל הראש שלי נמצא במקומות אחרים
הוא מגלגל שטיח ומקלף את הקירות
ולי יש רדיו קטן ומרדני שמענג ומציק
הוא אומר שהלכתי רחוק מדי למקומות לא טובים
ושכחתי את עצמי
אני מטגן ואוכל קבב מטובל,
והוא מנפץ את המנורה מעליי
הוא מראה לי את השכונה שלי
היא לא השתנתה בעשרים השנים האחרונות
אני מביט על המכוניות החולפות
יש יותר מכוניות ויותר אורות
האנשים יותר תרבותיים
הוא מציע לי את המיטה כדי שאישן
מנגן לי מוזיקה אירופאית ישנה
הוא מראה לי את המים מתנקזים בתחתית האמבטיה
אני שותק ומתנגב ושותה פאנטה.

ואקום
פתחתי פה קטן מאצלי אל החלון
יחף לבוש פיג'מה ואחרי מקלחת
וריח של שמפו נידף ממני,
וגם חולשה
כי אני רואה ואני לא שם
וכבר זמן מה לא מצליח להכיל את העולם
יש לי רגליים וידיים וגוף וראש
והם נודדים הרחק-הרחק בין
החדרים הקטנים בבית
המלאים כל טוב מ-עבר שבור
בגדים של ילדים וחפצים
שלא יודעים שהם באמת קיימים
כי בלי עבר הבית והאנשים,
יישאר ואקום, ש-מה עושים איתו
צריך למלא את החור שבבייגלה
שלא יפרצו רוחות דרך דלתות פרוצות.

אני שועל, אני זאב
נמוך במצח עיניים קטנות ויוקדות
אני יוצא לרחוב להשפיט כמה בנות
ברגליי פרסות של שועל או זאב
אני מחפש במקומות מבודדים
גנים גדולים וחשוכים, או קטנים וטחובים
בו מישהי יושבת עם הנייד שלה
ושופכת את הלב לתוך אמצעים טכנולוגיים
היא יפה ולבושה כמו בפיג'מה
שותקת ושולחת מבטים חשדניים
אני שועל טוב, אני זאב טוב
אני טורף בעדינות, אין מה לפחד
מתישהו הטלפון הנייד זרוק הצידה
והיא יורדת לי במקלט של בית ישן
את יודעת שאת רוצה את זה,
עיניה גחלים שקטים ומפוחדים
אבל היא נהנית מ-כל רגע
כמו ילדה קטנה שרואה סרט אימה
אח"כ היא תשנא את עצמה
ותיילל ברשתות החברתיות כמה היא הייתה זונה
אבל היית צריכה את זה להשקיט משהו בתוכך
להתפלש באפר של בזיון והשפלה
ולהרגיש את הטעם שלו על הלשון שלך
כשאת מתעלמת ממחזרים נלהבים.

ביתן מספר 4
ביתן מספר 4 ליד הברזייה
איפה שנמר איבד את דעתו
ואריה נאלץ לירות בו להרגו כדי שלא
יחריב את החדר
צומחים שם דרדרים, ועשב, ושיחי דפנה
וצמחים משונים עם עלים מאוד גדולים ומוארכים
יש שם ספסל עליו גם אני ישבתי
ומיכה איבד שם את דעתו כשלא זכר
ואיבד את מיכל, לאחר שלא רצתה לעזוב
איתו לעיר. אולי זה היה לטובה,
כי כמה שבועות מאוחר יותר הוא התחרפן טוטאלית
ומצאו אותו הוזה במיטתו בירושלים
מדבר על עולמות עליונים
שלחו אותו לטיפול פסיכולוגי של 5 שנים מייסרות
והוא יצא עם ראש בלון, אבל שפוי יחסית
שכח הכול, גם אותי, גם אותה, את כל עברו
בכפר המקולל הזה. כשהיא ניסתה ליצור קשר
הוא לא ידע מי היא. הוא הביט ישר לתוך עיניה,
ןלא זכר אותה, מי שאהב כל-כך
ביתן מספר 4 ליד הברזייה,
עכשיו גרות שם בנות
חזיות מפוזרות בחדר, ותחתוני נשים מלוכלכות
ועץ הברוש בחצר הספיק להכפיל את גובהו.