[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ירון שקופ
/
אדם פוקח את עיניו

אדם פוקח את עיניו; רגליו יחפות, ניצבות על אדמה חרוכה; הוא
נושא את עיניו אל ההרים הגועשים ומבין כי רגעיו ספורים.
האיש פוקח שוב את עיניו ועתה הוא חובק פיסת עץ בלב האוקינוס;
מוקף ים אינסופי ככל שהעין יכולה לראות; הוא מביט בייאוש
סביבו, בודד במרחבים אדירים.
הוא מביט השמיימה ורואה את אימו מביטה בו, עיניה מלאות חמלה;
"אמי", הוא קורא בקול, "עזרי לי! כיצד אנצל?", היא בוהה בו
בדממה וזועקת, קולה רחוק ומתכתי, "כיצד בני ינצל?" ושאלתה
מהדהדת באלפי קולות; שואלת כך סבתו ושואלת כך אמה וקולן מתרחק
עד שחר דורותיו.
האיש מבין, כי עברו לא יצילו; אימו איננה עוד ומלבד מבטה
החומל, לא תציע לו מאומה; דמעות נקוות בעיניו; הוא התאווה
להרפות מפיסת העץ ולהתמסר לאובדנו אלמלא אחזה בו בעתה מהסבל
הצפוי לו בגסיסתו; "מעמקי האוקינוס ימחצו את גופי, או שמא
שיניו של כריש יקרעו את איברי לגזרים", הוא חושב לעצמו; האיש
חותר בידיו, אך האוקינוס אותו אוקינוס והוא אותו האיש, אולם
עתה כוחו תש.
חולפות דקות, או שעות והאיש שכבר אינו חותר או נאבק, מביט אל
הכוכבים; אור הכוכבים נעלם באחת והוא תוהה האם זה מותו המתרגש
עליו; עיניו של האיש נפערות באימה; גל עצום מסתיר את אור
הכוכבים ומכה בו ובפיסת העץ שהייתה לביתו; הוא חובק את העץ
במעט הכוח שנותר בו, נושא תפילה חרישית ומאבד את הכרתו; הוא
פוקח את עיניו על החול הרך, פיסת אדמה זעירה, כמה עשרות אמות
גודלה.
זקן חמור סבר יושב על כס מאבן ומביט בו במבט נוקשה; "מי אתה?",
שואל האיש; "אלוהים", עונה הזקן ביובש; "אלוהים?", תוהה האיש
ולפתע נמלא זעם; הוא נוטל אבן וקם להכות בזקן, אך לא פסע פסיעה
וידיו ריקות; האיש צונח ארצה; "סלח לי אלוהיי", הוא מבקש;
"שקט!", מצווה אלוהים.
האיש שותק ואלוהים שותק; אלוהים שותק והאיש חסר מנוחה; אלוהים
מבחין במצוקתו ופוקד לבסוף, "שאל"; "אלוהיי", פותח האיש, "מה
מעשיך פה? כה רחוק מיצירי בריאתך?"; אלוהים תולה בו מבט לאה;
"נח", הוא עונה לבסוף; "מה הכוונה?", מקשה האיש, "אין למי
לסייע? מה ליצור? לנקום? להתחיל? לסיים?"; אלוהים שתק והאיש חש
כלימה מגסות רוחו.
"עייפתי מהקולות, מהבקשות, מהתחינות, מדברי ההלל ומההאשמות;
בליל קולות בלתי פוסק; האחד מבקש, הענק לי את ליבה; נתתי
וגזלתי מאחר ומילדיו שלא ייוולדו; האחר מתאווה ובאשר סיפקתי את
תאוותו, נרמס אדם אחר; וככל שביקשתי להטיב, הרעתי וכשם שנתתי,
כך לקחתי ואימתיי שיצרתי, הרסתי".
האיש כבש את מבטו בחול, מבוייש מבורותו; "בוא", ביקש אלוהים,
"שב לצידי, ארח לי חברה"; האיש התיישב והביט עם אלוהים במרחבים
העצומים; "אלוהיי", פנה האיש; "שאל", אישר אלוהים; "עתה לצידך,
אהיה בן אלמוות?", אלוהים הביט בו באכזבה ומלמל, "אדם תמיד
ישאר אדם".
האיש פקח את עיניו ועתה לא היה עוד עלם צעיר כי אם קשיש על ערש
דווי; ילדה צעירה תלתה בו את עיניה הכחולות הגדולות והחזיקה
בידו, "אתה יכול ללכת עכשיו; בקש מאלוהים כי ישמרנו מכל צרה";
האיש הביט בה, הניד בראשו לשלילה, חייך, עצם את עיניו ומת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ניטשה כתב פעם:
"ספרים כתובים
גרמנית, מה רב
העינוי הצפוי
מהם למי שנחן
באוזן שלישית!"

אני לא מבין מה
עשו ממנו גאון.



אחד, משחזר רגעי
גדולה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/7/15 10:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ירון שקופ

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה