לא כל אתגר הוא קושי. ויש קשיים שהם רעש. רעש שממלא את הכל,
רעש בו לא שומעים, לא רואים. הכל מאוד גדול ויש בועה שעוטפת
אותך, מכילה ומקלה. שקוף תרתי משמע- חשוף ופגיע אבל בלתי נראה.
רחוק מהכל, רחוק ומרוחק. שאם תושיט ידך לא תיגע בדבר, אינך
צריך להעלם, אינך רוצה שהאדמה תבלע אותך פשוט משום שאתה אינך
קיים. קושי יותר גדול מכך הוא קושי של שקט. קושי של התמודדות
אם כי אני לא אוהבת את המילה הזו, היא התלכלכה, כמו מילים רבות
נוספות: מוגן, פרודוקטיבי, מאוזן ואפילו צלול. מדוע קושי של
שקט? חוויות מדברות בצורה הטובה ביותר. דמיינו שקט באמצע שיחה
בו קיר מתגבש ונבנה ברגעים ספורים. שקט שסכין לא יוכל לו. שקט
שמגיע אחרי שיחת הטפה, האשמה, אשמה או כעס. קושי שלעיתים
קרובות נפתר ע"י שימוש בקושי של רעש. מה לעשות גדול עליי. ככה
אני פותרת בעיה בבעיה. קשיים אינם מחשלים הם מכערים. פה גיבנת,
שם צלקת. ואני נזכרת בשני שורות משיר "אם זה נהיה רכבת הרים
אני עוזב ידיים" ו"זה לא בידיים שלך"