"אני רוצה לברוח מהמציאות" אמר אדם בזמן שישב על הספה הגדולה.
"אני רוצה לישון, כל הזמן לישון, מבלי להתעורר."  גלית נשכה את
שפתיה והביטה מטה. זו לא הפעם הראשונה שאדם נפתח ככה בפניה.
"לפעמים אני חושב על לקפוץ מהחלון, להפסיק את כל הסבל הזה, אבל
אז אני חושב על ההורים שלי, ועל זה שלהתאבד זה מעשה אנוכי."
"אדם," אמרה גלית בהחלטיות "אתה מפחיד אותי עם הדיבורים האלה.
אולי תחזור לפסיכולוג שלך?"
"הוא ירצה לסמם אותי בתרופות" אמר אדם. "אה, שכחתי לספר לך.
הגיע הצ'יפ ההוא מהאינטרנט."
"דיי," אמרה גלית. "אתה לא באמת זרקת על זה מאה דולר, נכון?"
"ואם זה עובד?" התריס אדם בשובבות, "את תאכלי את הכובע שאין
לך?"
"דווקא יש לי הרבה כובעים" גלית צחקקה. "נו, יאללה, תביא את
זה."
אדם ניגש אל הארונית שמתחת לשיש המטבח, והוציא משם קופסת קרטון
קטנה מתוך שקית. היה כתוב עליה באותיות כסופות Human changer.
אדם פתח במהירות את הקופסה והוציא נייר הכתוב בכתב יד באנגלית:

הינך הלקוח העשרים של החברה שלנו. כל שאר לקוחותינו נהנים כיום
מכל הטוב שהעולם יכול להציע. את השבב הזעיר עליך לשאוף לנחיר
ותוך רגעים ספורים המוח שלך יתפקד בצורה חיובית, ותעשה דברים
שלא חלמת עליהם. באיחולי חיים מהנים ומספקים, פרופסור ג'פרי
מתיוז, אי שם.
"עשרים לקוחות?" צחקה גלית, "וואו, ממש בסט סלר הצ'יפ הזה".
אדם מישש את השבב בידו, קירב אותו לעיניו ובחן באדיקות.
"אתה אשכרה עכשיו תשאף את זה לאף שלך?"  גלית שאלה.
"כשהייתי ילד," אמר אדם. "שאפתי בחתונה של דודה שלי צנובר לתוך
האף. הוא היה תקוע שם כמה שעות. אמא שלי ממש דאגה שתיחסם לי
הנשימה. הייתה בסרט אחושרמוטה. אמרה שאולי זה גם יכול היה
להגיע לי למוח"
אדם הניח את השבב על אצבעו.
"מה יש לי כבר להפסיד" אמר. "מקסימום זה יצא עם הנזלת."
לפני שגלית הספיקה להביע את דעתה לגבי המעשה, אדם כבר שאף את
הצ'יפ בשאיפה אחת חזקה.
"ו...הנה הלכו להם מאה דולר לפח". אמרה גלית וצחקקה.

הם היו שותפים לדירה כבר למעלה מחצי שנה. גלית למדה תואר
באומנות והוא בספרות צרפתית.
הכל התחיל כחודשיים לפני תחילת הלימודים, כשאדם הבחין במודעה
בקבוצה הפייסבוק של המכללה:
צעירה חתיכה ונחמדה מחפשת שותפ/ה נחמד/ה מגניב/ה לדיר/ה רחב/ה
וטוב/ה
אדם, שנתקע ללא דירה השיב לה במהירות וזכה בשותפות המיוחלת.
היא ראתה בעיניים שלו בפעם הראשונה שהם נפגשו שבא לו עליה. היא
אמרה לו "תעבור הלאה, אני לא בשבילך." הישירות שלה רק גרמה לו
לחבב אותה יותר,  אבל בתוך תוכו הוא ידע שאין שום כימיה אמיתית
ביניהם. היא בטח רואה אותו כידיד נצחי, עוד גבר בחייה שלא קשור
לחייה הרומנטיים. היו להם הרבה שעות משותפות בדירה. הם הסכימו
מראש שלא תהיה טלוויזיה כי זה סתם מכניס בולשיט למוח, וקבעו
שישחקו משחקי שולחן וימצאו דרכים יצירתיות להעביר את הזמן
ביחד. הוא ניסה ללמד אותה צרפתית. היא לימדה אותו לצייר.
"אתה רואה" אמרה לו, "הדברים לא באמת נראים לך כמו שהם נראים."

לקח לו קצת זמן להבין על מה היא מדברת, אבל לאט לאט הרישומים
שלו נהיו יותר ויותר מדויקים. הוא התחיל להצמיד קווים
לאובייקטים. כוס שתייה היא בעצם קו תחתון קעור כלפי מעלה,
שממנו שני קווים אלכסוניים נמתחים לצדדים. וביניהם, בקצה, יש
אליפסה. גלית מאוד התלהבה מהרצינות שאדם הראה בציורים שלו. הוא
נשאר ער עד שתיים בלילה בשביל לתעד כל דבר בקווים ישרים
ומעוגלים.
"אדם, יאללה, פיפי ולישון" הייתה  אומרת לו לפעמים.
"עזבי, בחייך" אמר לה. "מחר אני אראה לך את יצירת המופת החדשה
ותתלהבי."
היא לא ממש התרשמה משיעורי הצרפתית שניסה לתת לה בתמורה. הוא
דיבר ארוכות על כך שיש פנייה מנומסת, ופנייה ישירה, ועל כך שלא
אומרים כמו שכותבים. היא הייתה מעדיפה שהיה יודע ספרדית. "אין
על מוזיקה קובנית" אמרה לו.  
היא לעולם לא הביאה את החבר שלה לדירה.  אמרה שאין בשביל מה.
שהדירה של החבר פשוט אדירה ושהיא מעדיפה להיפגש איתו שם.
באותם ערבים של לבד אדם היה נאבד באינטרנט. הוא אהב להיכנס
לאתרים הזויים וקנה משם גאדג'טים רבים: משקפי ראיה החודרות דרך
בגדים; מגבת שלעולם לא נרטבת,  ועכבר למחשב בצורת עכבר פרוותי.
מבין ההזמנות רק העכבר לא אכזב בתפקודו. ההזמנות האלו הצחיקו
את גלית. היא אהבה את התמימות הילדותית של אדם. איך הוא מקווה
בכל-פעם מחדש שהאינטרנט יספק לו משהו שאיש לא יודע שקיים.  
אדם החל להתאכזב מכך שההזמנות שלו לא מגיעות, או בכלל לא
עובדות. ומכך שיש לו שעות רבות להעביר לבד בדירה. הוא החל
לטבוע בים של סרטים קונספירטיביים ופורנו. הוא השתכנע שפרס רצח
את רבין, שאהוד ברק הפיל את התאומים, ושיש רעל עצבים בסוכריות
מנטוס.  המציאות נהפכה לקודרת מרגע לרגע, והפורנו רק דרדר אותו
אפילו עוד יותר. הוא ייסר את עצמו במחשבות על כך שהוא חלק
מתעשייה שמזנה ומנצלת נשים. שבאמצעות הצפיות שלו בנשים האלה
הוא גורם לכך שימשיכו לנצל ולאנוס אותן.
גלית הבחינה בהתדרדרות מצב רוחו של שותפה לדירה, והציעה לו
לעשות פרופיל באתר הכרויות. היא אפילו כתבה את הטקסט שליד
התמונה שלו. אדם אמר שלדעתו זה פלצני מדי מה שכתבה. שהוא לא
רוצה להצטייר כנשי מדי. היא אמרה לו שישתוק.
לקראת הדייט עם שירה אדם מאוד התרגש. הוא שלשל את החיים שלו
שלוש פעמים לפני שנסע אליה. בשביל להתכונן היטב לדייט הוא קרא
את אטלס הכבישים של ראשון לציון במשך שעה. הוא שרטט את המפה על
דף, בכל מיני צורות. כפי שלימדו אותו בחיל המודיעין להסתכל על
מפות. הוא מצא את הכביש הראשי, הכביש ההיקפי, את ההצטלבויות
ביניהם, הוא לא יכול היה לטעות. הוא לא מתכוון לסמוך על וויז.
הוא קרא באינטרנט כל מה שיש לקרוא על דייט ראשון. לשלוט במצב,
להפגין ביטחון, להיות נון שלאנט, להקשיב. הוא החליט בליבו
שיהיה דייט שני, ויהי מה. הוא יצליח. אם חושבים מחשבות חיוביות
אז מצליחים. כמו שכתוב ב'סוד', שהיה גבר אחד ששם תמונה של אישה
יפה ובית גדול עם כלב במשרד שלו במשך שנים, ולאחר זמן מה באמת
השיג את כל מה שבתמונה. אז אותו הדבר יכול היה לקרות לו. הוא
נזכר בסרט פיטר פן, שאם חושבים מחשבות חיוביות אז עפים. הוא
ניסה לחשוב חיובי, אבל כל מחשבותיו היו על כישלון העבר שלו עם
דורין מיב' שש.

דורין הייתה הבחורה היפה ביותר בשכבה, ומשום מה היא נדלקה
דווקא עליו. היא הזמינה אותו לביתה בשישי שהוריה לא היו בבית,
והוא, כדי שבכל יזרום חלק, ניסה לעשות עבודת חקר מעמיקה לפני
הפגישה איתה. הוא חיפש באינטרנט איך נראה דגדגן, ואיך יודעים
שחודרים לחור הנכון, והכי חשוב, איך מענגים אישה. היה כתוב שם
שצריך להחדיר אצבעות בכיפוף כלפי מעלה. אדם שרטט על דף איך פות
נראה, והתייחס לעניין בכבוד שסיירת מתייחסת לפריצה לבית מבוקש.
הוא למד בפורומים שיש נשים שמגלחות, שיש כאלו שלא, ושעל מנת
להראות יותר אטרקטיבי עליו לקצץ את שיערות הערווה שלו. הוא לקח
את מכונת הגילוח של אחיו שהיה בחופשה מהצבא והחל להוריד. במהרה
פצע את עצמו משיני הברזל המחודדות. הוא שם יוד וקיווה שהפצע
ייסגר במהרה.
כשהגיע לביתה כבר היה הכל מוכן בראשו, הם יראו בטח איזה סרט
משעמם, הוא ישלח ידיים, ומשם כבר הכל יזרום. הוא גם קנה קונדום
כזה מחוספס, כי מנהל הפורום המליץ לו שזה עדיף.
הם ראו המסור שלוש, ודורין הייתה ממש במצב רוח טוב. הוא שם
עליה את היד, ומשם כבר הם כבר החלו להתמזמז על השטיח. הפצע
ממכונת הגילוח החל לשרוף לו. הוא ניסה להפשיט אותה, היא אמרה
לו שזה מוקדם מדי. הוא ניסה בכל זאת, אבל אז נזכר ששכח לקרוא
שוב את הפרק על חדירה. אם היה כתוב שחייבים לדחוף אצבעות, או
אם אפשר גם בלי. הוא שכח לגזור ציפורניים. מה יעשה עכשיו? הוא
שם לב שעדיין אין לו זקפה. דורין לא הבינה למה הוא משתהה עם
הנשיקות כל-כך הרבה והציעה שילכו לישון.
מאז הם לא נפגשו שוב. היא אמרה לו שהגיעה למסקנה שלא בא לה
קשר. אחרי חודשיים כבר יצאה עם דותן אגמון, החתיך של השכבה
שלו.  

"נו" אמרה גלית. "הכל מוכן?" אדם חייך לעצמו במראה בעיניים
חודרות והנהן.  הפעם זה יהיה שונה.  אדם הגיע לדייט רבע שעה
לפני שסוכם. הוא עמד בקור מחוץ לקניון. מחכה לשירה שתסיים את
המשמרת שלה בחנות הבגדים. הוא היה מדליק סיגריה אם היה יכול,
רק כדי להיות בן-אדם שמחכה עם סיגריה. זה תמיד יותר פוזה, הוא
חשב לעצמו. במקום זה הוא החל לשוטט עם ידיים בכיסים הלוך ושוב.
היא הגיעה לרכב שלו במגפיים ומעיל שחור ארוך.  "טוב" אמר
בחיוך, "תכירי לי את ראשון?" "איזה ראשון?" אמרה. "נוסעים לתל
אביב."
"סבבה, אני אפעיל וויז". אמר. "עזוב, לא צריך, אני כבר אכווין
אותך."
הידיים של אדם החלו להזיע. היה קשה לו עם זה שהוא לא בשליטה.
הוא לא פצה פה במשך דקה שלמה. שירה הסיטה את מבטה לעבר החלון,
ואז חזרה אליו.
"תמשיך ישר, אני כבר אגיד לך מתי לפנות."
הם הגיעו לחניון של הפאב. אדם ניסה לחנות ברוורס. לקח לו חמש
ניסיונות, ובכל זאת תמיד משהו בחנייה היה לא בסדר. פעם אחת היה
קרוב מדי לרכב מצד ימין, פעם שנייה לרכב מצד שמאל. שירה החלה
לאבד את סבלנותה.
" עזוב, אני אחנה כבר."
שירה החליפה אותו במושב ובחמש שניות חנתה באופן מושלם.
"אתה תמיד ככה?" שאלה. "או שזה בגללי?"
אדם התלבט מה להגיד, שום-דבר ממה שקרא בפורומים לא הכין אותו
לזה. הוא הרגיש חום שורף בתחת. תחילה של שלשול.
"בגללך, זאת אומרת, לפעמים אני נלחץ בדייטים."
כשישבו בפאב היא דיברה בעיקר על כמה שהיא לא כמו אחותה. שאחותה
מצליחנית כזו שמוציאה ציונים גבוהים בכל דבר ולומדת רפואה,
והיא כמו הכבשה השחורה של המשפחה, זו ששוברת מוסכמות. הוא
בעיקר שתק. היה כתוב באינטרנט שכדאי להקשיב. בראשו השיחה איתה
הייתה מוקלטת ומשוחזרת מדי כמה שניות כך שיכל תמיד לשאול אותה
שאלה עניינית. הוא הרגיש שהגיע תורו לדבר. הוא סיפר על
תיאוריות הקונספירציה הרבות שגילה. על זה שראה סרטים על כך שיש
כבר שנים תרופה לסרטן, ובגלל שזה לא כלכלי לבתי החולים אז
התקשורת דואגת להשתיק את זה. שירה שתתה מהפיג'לינג שלה והחלה
לפזול אל עבר הברמן עם הזרועות החזקות.
כשהגיע להוריד אותה בביתה היא אמרה לו שהיה נחמד ויצאה במהירות
מהרכב. איפשהו הוא ידע שלא יכול היה להיות אחרת.
אדם חזר אל הדירה הריקה והלך לאונן בחדרו עם מחשבות על שירה.
הוא הפעיל את האינטרנט ומצא מודעת פרסום לשבב מיוחד, שמשנה את
החיים.  הבחור שהוציא אותו היה פרופסור חשוב באוניברסיטה
בארצות הברית.  אדם הכניס את מספר האשראי שלו ושילם. הוא דמיין
כבר איך פתאום הוא נהיה צ'ארמר, בן אדם כזה שאי אפשר לעמוד
בפניו. איך גלית מתוודה בפניו. אומרת לו שהיא לא מסוגלת לעמוד
בפניו. שהיא נפרדה מחבר שלה בשבילו; שהיא רוצה שיצייר אותה כמו
שלאונרדו די קפריו צייר את קייט וינסלט בטיטניק; הוא יתאר את
השדיים שלה בקווים מעוגלים ומחודדים במרכזם; והיא תדבר אליו
בצרפתית שכל-כך אהב; ז'ה טם, מון אמור, מון שרי; ושניהם ישכבו
ארבע או חמש פעמים בכל יום לאחר הלימודים, עד שיהיו מותשים
וילכו לישון.

"נו," גלית אמרה. "אתה מתחיל להרגיש כבר את השינוי?"
"חכי," אמר אדם, "תני לזה כמה דקות."
היא הכינה קפה נמס עם חלב סויה לשניהם והביטה בו.
"טוב, " אמרה. "אני בחדר שלי. אם פתאום אתה נהפך לסופרמן או
להיפך, מתחיל להרגיש שאתה עומד למות תדפוק לי על הדלת."
אדם עצם עיניו. בדמיונו ראה את כל הבחורות הכוסיות שאי פעם ראה
נכנסות ערומות לדירה שלו.  מתווכחות אחת עם השנייה למי יש את
הזכות לשכב איתו קודם. וגלית בכלל לא מוכנה לכל המסחרה הזאת.
היא מתנפלת עליו וחוטפת אותו לחדר שלה. מציבה עובדה.
"אוי, שכחתי את הפלאפון שלי" אמרה גלית ולקחה את הטלפון. אדם
פקח את עיניו מעט והביט בה.
"לילה טוב" אמרה בחצי חיוך.
אדם הביט בציפורניה המקושטות אוספות את הסמארטפון מהשולחן. היא
החלה ללכת אל חדרה.
"תגידי", אמר אדם ועצר במילתו את תנועתה. "יש מצב שתיתני לי
לצייר אותך? מזמן לא התאמנתי בזה"
גלית הסתובבה עם חיוך.
"רק שאני לא אצא איזו מפלצת, שמעת?"