העפתי עפיפונים למרומים
הרבה רחוק-רחוק
אני קורא לה שתהגה בשמי
עפיפון אדום-לבן על שמיי התכלת
ולבי קופץ כלוא
אני ילד קטן חנוק
הרבה עפיפונים על שמיי התכלת
לבי קופץ גבוה-גבוה
רגליי נשארות באדמה
אני מתווכח איתי שעות
על מה שהיה, על מה שהיה יכול להיות
מחשבות שווא של איש שוטה
שמעיף עפיפונים כשכולם בונים בניינים
אני מתחפר בצלעות שלי
אוויר לנשימה והרבה ים
אני דג, אני השקט האינסופי הפנימי
אני בא לקחת אותי לאיפה שאני
לאיפה שהיא לאיפה שלבי
ולאוויר בנשמתי.

קירות גבוהים עליי
נישאים עליי
ואני חרק במה
לוקח אוויר מתוך הנשימה שעוד נותרה
לא רוצה לשכב איתך
השיער מתפרע לכל עבר
שחור כעורב זבל
יצריי ופורקני מעצבנים אותי
אני צריך אוויר
אני שר ואני שר בכדי לשכוח את העבר
הרגליים שלי ארוכות מדי
הבטן העליונה דחוסה מדי
אני לא מוצא אותך מוצאת אותי מוצא אותך
אני הרעש האינסופי
תני לי את ידך מעוטרת הטל
אולי נרקוד בגן-עדן לנצח.