הַמָּוֶת מִסְתַּתֵּר בְּכָל מִינֵי מְבוֹאוֹת
בִּדְמוּת גּוֹזָל זוֹעֵק בָּחֹשֶׁךְ כְּשֶׁמְּשַחֲקִים בּוֹ
חֲתוּלִים,
אוֹ פָּרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ זְעִירָה בְּפִנָּה בֵּין קוּרֵי
עַכָּבִישׁ,
אֵין מַה לַעֲשוֹת,
הַמָּוֶת אֵינוֹ מִלָּה, אֵינוֹ אוֹתִיּוֹת,
אֵינוֹ תְּמוּנָה שְׁטוּחָה צִבְעוֹנִית בַּסָּלוֹן
בִּקְרִירוּת הַמִּזּוּג שֶׁל הַקַּיִץ הַלּוֹהֵט;
לַמָּוֶת יֵשׁ רֵיחַ, וְהוּא מִתְפָּרֵק, אֵינוֹ מִכָּאן:
נוּסוּ.
וְנִקְבֹּר אוֹתוֹ, אֶת הַמָּוֶת, מִתַּחַת לְאֶבֶן,
נִכְתֹּב לוֹ שִׁירִים וְאִמְרוֹת עַל גַּבֵּי מַצֵּבוֹת
נַדְלִיק לוֹ נֵרוֹת, נְמַלְמֵל תְּפִלּוֹת,
נְסַפֵּר עָלָיו סִפּוּרִים....
אַל נָא תָּבוֹא לְבַקֵּר אוֹתָנוּ הַמָּוֶת |
