פלורה מפולניה הייתה אישה נאה,
ומכל מעריציה היא בבז'ז'ק בחרה,
בחור משכיל, פרצוף חמוץ,
הם דיברו רק על מה שנחוץ.

וכשנכנס הביתה אותו אדון מוכר,
קיבלה היא את פנוי בחיבוק רפה וקר,
על שלוחן ערוך, כבר נח לו עוף קירח,
בלי טעם ובלי ריח, לעס מבלי להתווכח.

מאז האירוע היא במצב רוח רעוע,
לועסת לבדה שאריות של עוף פצוע,
ולפתע היא בחושך, שוב הפסקת חשמל,
את התריסים היא פותחת, החום בלתי נסבל.

כינסה את זוג שדיה בחזייה בלוייה,
אל השוק היא מכתתת בחמיצות גלויה,
המלוכסנת שם עם בז'ז'ק, אין עוד מי שיעזור,
היא על הבת שלה כועסת, מחכה שיעבור

ובערב היא נוסעת אל בז'ז'ק במונית,
שם ממתינה לה מלוכסנת עייפה ועצבנית,
מה יהיה שואלת?! איך תסתדר היא לבדה,
האחות נעה בכתפיה, מסיתה את מבטה.

בלי טעם ובלי ריח
אין על מה להתווכח,
כך היא לצידו שותקת
כשהמכונה על פיו נושקת.