בליינד למון / אשת לוט |
והשיעור נמשך כנצח
כל כך פחדנו
שמורתנו תיסוב אחור
לא ידענו את שמה
מתחת לשולחנות
טופפו רגלינו הקטנות
דוהרות לעבר לוח שחור
כל כך פחדנו
שתיסוב אחור
סכים לעינינו
שעטנו כמוכי סנוורים
ללא מחר
אבק הגיר ניתז כאפר, נזרה
אל חלל החדר
אחד מהסוף קרא:
׳עמורה, עמורה׳.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|