מי ידע כאבה של
פרה
שעה שמפרידים ממנה
תינוקה
וישמע פעימות לבו של
עגל בימים ולילות
של רעב
משפתיו, חלב אימו נגזל
אל המרכולים
יגיע
כמו חייו ובשרו נועדו
לחיות מסוג
אדם?

מי יכיר בשואה
עיניו, אינן חפצות
לראותה
ולא יכחישה ויביט
בידיו המגואלות
בדם
בפני המפלצת אשר
משתקפות
במראה?

מי יקום בבוקר
בהיר
או מעונן
בערב גשום
או בשרב
ויעשה מעשה לאמור -
עד כאן!

ויבואו ימים, עיני
ילדינו נפנה אל
דפי ההיסטוריה
החשוכים
ונישיר מבט -
אלה היו מעשי
ידינו.

ובבוא נכדינו להקשיב
ולרעוד
נוכל לומר בראשונה -
לא עוד!