רוחות מלחמה מרחפות מלחשות,
ריחות אדמה חרוכה הן אוספות.
ללא דרך ארץ, ללא דרך ערך,
רק קנאים דתיים עיוורים לאמת,
שעיוור אמיתי רואה ללא כל קושי.

ואנחנו חושבים ופועלים מתוך צלם.
צלם אנוש, וצלם המכוש, איתנים לעמוד כמנגד.
רק התנאי שיהיה זה לשינוי אמיתי,
שיגאל את ארצנו מהמאכלת.

והעיוורים מאצלנו בשם קדושת ה״הומניות״,
רואים אותה נחוצה רק למבקשי מותנו.

כואב על אבדננו כואב גם על אבדנם,
אך ״עניי עירך״ קודמים למבקשי מותך,
ולהפוך את היוצרות ולשעוט על קדושתם,
זה עיוורון איוולת, לא פחות מהשומרים על נשקים
הרסניים בגופם בשם דתם.

הלוואי ויבוא שלום אבל אמיתי לא חד צדדי,
וזה לצערי יבוא לעולם,
רק אחרי "ארבעים שנה במדבר״
או במבול הבא שעוד יומטר.

אני רק מקווה שתיבת נח לא תחסר
ושנינצל אנו ויקירנו מרעבונו.