פעם בשנה עלו הפרחים הצהובים בשדה
והיו מפארים את המתלולים פשוטי הַסֵּבֶר
עד שקמלו עם בוא הקיץ
מותירים מאחור זיכרון מופלא כְּטֶנֶא עמוס יִפְעָה
והייתה שומרת אותו בלבה.
וכשהלך והתקצר החורף
והשמש את להטה הגבירה על הקרחונים
החלו הפרחים שלה מתמעטים
והייתה הולכת וקוטפת אותם מהשדות המתייבשים
ושמה אותם במים בביתה ומגיפה את החלונות
מביטה בהם שמורים אצלה וביופיים החולף
והמוות בחוץ נוקש על התריסים
פִּתְחִי פִּתְחִי...

© 28.4.2014 יום הזיכרון