גַּם בִּרְצוּעַת עַזָּה נָשִׁים עוֹשוֹת סְפּוֹנְגָ'ה
סוֹפְגוֹת בְּמַטְלִיוֹת אֶת חֶלְאַת הַיּוֹם
וְתַבְעֵרַת הַקַּיִץ
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁבִּדְלָיִים, מְשַׁעֶרֶת אֲנִי,
גּוֹרְרוֹת וְסוֹחֲטוֹת, וְאוּלַי לְשִׁמּוּשׁ חוֹזֵר,
מַה יְקָרִים הַמַּיִם.
הַחֲדָרִים הַקְּטַנִּים  מְמֹרָקִים
שׁוֹתִים תֵּה, יוֹשְׁבִים עַל סַפָּה,
אוֹ עַל שָׁטִּיחַ
אֶת בָּנוֹת מִינִי אֲנִי מְדַמְיֶנֶת,
שָׁם,
בִּרְצוּעַת עַזָּה  
כִּי אֵין לַהֵן חַיִּים וּדְמוּת
בְּחַלּוֹנוֹת הַטֵּלֵוִיזְיָה
וּבְסִרְטֵי מְהוּמוֹת הָרְחוֹב
שָׁם תָמִיד גְּבָרִים
וְרַק מִדֵּי פַּעַם תְּמוּנָה  מְכַוֶּנֶת
לְשִׁבְעָה וַחֲצִי מִילְיַארְד אֲנָשִׁים
שֶׁל אִשָּׁה זוֹעֶקֶת