אני מחזיק בידי את כרטיס החנייה הקטן.
אבל הוא לא ילך לפח, הוא ילך למיחזור.
אני הולך ברחוב, מקווה שאתקל באחד מפחי המיחזור הכחולים.
אבל הפח היחיד שמופיע לי הוא בתוך גינה של אחד הבנינים.
אני צריך לעבור את השער.
לחדור למרחב הפרטי שלהם..
להפחיד אותם...
אולי תצא איזה זקנה וישר תגיד לי :
"למה פה ?!
אין לך פח בבניין שלך ?
אין פח ברחוב ?"
ואני אצטרך למלמל משהו ולסגת.

אני נכנס לחצר.
טוב, בכל זאת, חצר של בניין משותף פתוחה לכל דיכפין.
והולך אל הפח.
כולה פח של מיחזור, לא ?

אז בסוף זקנה לא יצאה אליי.
אבל בכל זאת, בתוך קרטון שצמוד לפח ישנו חתול לבן.
הוא תוקע בי מבט זועם שאומר :
"מיאו מיאו, לא יכולת למצוא פח אחר ?!
למה אתה נכנס לחצר שלנו ?!
אתה זר.
אתה לא שייך ! "

טוב... זה לא באמת מה שהמבט שלו אמר.
זה היה יותר :
"אתה הולך לבעוט בי ?
אתה שייך לכת השטן ?
האם אני חייב לברוח עכשיו ?"

אני זורק את הנייר בתנועת גוף כזו שמרחיקה אותי ממנו, שלא
יבהל.
מסמן לו - אחינו, הכול בסדר.
ויוצא מהחצר.

המשימה הושלמה.