זה סיפור על ילדה שחיה בעולם שחור לבן. היו לה עיניים שחורות,
גוף לבן, שיער שחור ושפתיים אפורות. היא גרה בבית אפור, עם
ארובה שחורה, והיה לה כלב לבן עם כתמים שחורים. אפילו עולמה
הפנימי היה שחור לבן: הנפש שלה הייתה אפורה, והדמעות שלה היו
לבנות.

אומרים שלא תמיד היה כך, שלא תמיד היא חיה בעולם שחור לבן. פעם
היו לה צבעים, אך עם הזמן הלכה ודהתה. ככל שהצבע בחייה הלך
ודהה, כך היו הצבעים המעטים חריגים יותר ולא הצליחו להתפשט,
ולהשפיע, לא הצליחו לצבוע את עולמה.
אז היא פשוט השחירה הכל. צבעה את קירות הבית בשחור, קישטה את
החלונות בווילונות אפורים, הציעה את המיטה במצעים בגוונים של
שחור ולבן וטבעה בתהום אפורה וחשוכה.

יום אחד, בזמן שהוליכה את הכלב הלבן עם הכתמים השחורים בשביל
האפור ליד ביתה, היא נתקלה בו. ראשית ראתה את עיניו הכחולות,
שזהרו אליה ממרחק. לאחר מכן הבחינה בשערו המוזהב ולבסוף בשפתיו
האדומות. הוא לא אמר לה שהיא אפורה, הוא לא שאל שאלות, רק הביט
בעיניה השחורות והושיט לה פרח. פרח עם גבעול ירוק ועלי כותרת
אדומים. הילדה הסתכלה לסירוגין על הפרח ועל הילד הצבעוני, ולא
ידעה מה לעשות, אך הילד לקח את הפרח ושם אותו בשערה השחור.
הילדה פזלה לכיוון הפרח בראשה ושוב לכיוונו של הילד הצבעוני,
ואז משכה ברצועתו של הכלב הלבן עם הכתמים השחורים והסתובבה.
הילד הצבעוני המשיך להסתכל עליה הולכת לכיוון ביתה עד אשר הפכה
לנקודה קטנה באופק.

כשהתעוררה למחרת בבוקר הבחינה כי שכחה להסיר את הפרח משערה.
לאחר שהסירה את הפרח והתבוננה במראה הבחינה לפתע כי שערה הפך
חום. היא הביטה בצבעו של שערה באדישות, מבלי להניד עפעף, מבלי
להזיז שריר בפנים, רק הסתכלה.

באותו יום פגשה שוב את הילד הצבעוני, במקרה או לא במקרה. לאחר
מספר שניות שהסתכלו במבט בוחן האחד על השני, הושיט הילד
הצבעוני קופסת מתנה ירוקה, עטופה בסרט מתנה ורוד. הילדה היססה
לרגע ואז הושיטה ידיה אל אריזת המתנה.
רק בביתה האפור הרשתה לעצמה לפתוח את המתנה. היא הסירה את הסרט
בעדינות ומתוך הקופסה נגלתה לה שמלה כחולה מבריקה.

למחרת על השביל האפור, עם הכלב הלבן עם הכתמים השחורים, עמדה
לה ילדה אפורה לבושה בשמלה כחולה, הסתכלה לצדדים וחיכתה לילד
צבעוני.

מספרים שהם המשיכו להיפגש בשביל האפור בכל יום. רק שהיום השביל
הזה כבר לא אפור. הבית של הילדה לעומת זאת עדיין אפור, אפור
וריק. אף אחד לא יודע לומר לאן היא נעלמה. השמועה אומרת שעברה
לגור עם הילד הצבעוני, בבית צבעוני. בית עם רעפים אדומים, דלת
צהובה וגינה צבעונית. בית עם קירות כחולים ומצעים ירוקים.
אולי.
או שאולי היא שם. מסתובבת בשביל המוכר והאהוב. אולי העוברים
ושבים מבחינים בה, רואים אותה, בכל יום מחדש. הם מסתכלים על
הילדה היפה והצבעונית, שלבושה בשמלה הכחולה, מנופפת בשערה
הזהוב, ומביטה בהם בעיניה הזוהרות. מסתכלים, ממשיכים הלאה
ופשוט לא יודעים. לא יודעים שזאת היא.

26/6/14