ריח החורף נמרח על כל המיטה
וטעמו נפרש תחתיו כמו מרבד.
בקרבו צופן חיבּה,
בחובו צופן קרבה,
זה טעם עז, אך טעם אז
עתה אין טעם - אז היה
מן טעם פז, אך טעם אז.
הטעם גז.

אתה, יש טעם הזיה כעת בפה שלך.
חרף כל החורפיות כדאי לצאת מהמיטה
כדי לא לשקוע בכדי במשקעי עבר.
כדי לא לשקוע בכדי במשקעי אבד.
אך יש אורח, יש פה ריח -
עז טעם ונפרש כמו מרבד
אז אתה נצמד אל הסדין,          
נצמד לבד.

ונזכר ב... א-הא.
נזכר בא-ה-בה.

אתה נצמד אל הסדין
בין הפטיש אל הסדן.
כמו טיפש את הסידן
אתה פושט מעצמותיך,
מתאבק לאבקני רחמים עצמיים ועצמות,
העיניים נעצמות
ואתה נצמד לַבּד.
עם עצמך אתה נצמד,
לבד בבד.