לפעמים אני אוהב ללכת לקולנוע, כי עוד לא המציאו את האינטרנט.
בכלל הטלוויזיה לא מפותחת משהו, ויש רק ערוץ סרטים אחד מעפן,
לכן אני אוהב ללכת לקולנוע. אני רוצה לדבר עם אנשים, על כל
מיני דברים, אני אוהב אנשים, בעיקר נשים. בבית אין הרבה מה
לעשות, הטלוויזיה מבאסת, מלאה ערוצים בשפות לא מובנות שמשדרות
שטויות, ואיזה 4 ערוצים בעברית, ש-רק אחד מהם הוא ערוץ סרטים,
והסרטים האלו גרועים. אני הולך לקולנוע לראות סרטים אמתיים, של
אמנים אמתיים, ולא תעשיית בידור. אני הולך לראות רגשות,
וקונפליקטים, ואהבה, וגבורה, וכבוד, והקרבה עצמית. אני אוהב
לראות איך בסוף הטוב מנצח. אני הולך לקולנוע ליד הבית, ש-כל
הזמן מקרין סרטים שונים לפי מידת הפופולריות שלהם. אני יושב
באולם עם כל האנשים, ונמס, כי המסע נפלא, וכולנו באולם הקולנוע
יוצאים לאותו המסע. אני רוצה לדבר עם אנשים על הסרט שכולנו
ראינו, אני רוצה לשתות עם גבר בירה, ועם אישה קפה, ולהחליף
חוויות מהסרט בבית קפה פינתי או בבר קטן. ראיתי את "חשמלית
ושמה תשוקה" עם מרלון ברנדו ו-ויוויאן לי, והיה מישהו באולם
ש-כל הזמן אמר "גדול" "כביר" איזה משחק מעולה" "סצנה חזקה".
מאוד הערכתי אותו שהוא מעריך את הסרט "חשמלית ושמה תשוקה,"
וכשהוא יצא מהאולם רציתי לדבר אתו, כי אני אוהב אנשים, ואני
רוצה לדבר איתם, ועדיין לא המציאו את האינטרנט. טפחתי על גבו,
והוא הסתובב בבהלה. "שלום, גבר. התרשמתי שאתה אוהב את הסרט,
רוצה לדבר על זה?" אמרתי לו בחיוך ידידותי. "מה הבעיה שלך?"
הוא אמר בזעף. "גם אני אהבתי את הסרט, ויהיה נחמד לדבר עם
מישהו שמעריך את הסרט כמוני." הוא הביט בי בכובד ראש כמה
שניות, "אתה הומו?" הוא אמר פתאום. "מה?" הופתעתי, "לא, בכלל
לא, מרלון ברנדו שיחק שם נפלא," "אתה דלוק עליו?" "גבר יפה,
בלי ספק, הסצנה עם הבקבוק השבור הייתה חזקה." "בוא איתי
לשירותים," חשבתי שזה מקום מוזר לדבר אתו על הסרט, חשבתי יותר
בכיוון של בר, אבל הסכמתי להצעתו המשונה, אולי הוא אחד שאוהב
לדבר בשירותים. נכנסנו, והוא בדק שאין אף-אחד בתאים. לא היה
אף-אחד. "אז מה, אהבת את מרלון ברנדו?" הוא אמר, ואני הייתי
שמח שסוף-סוף אפשר לדבר על הסרט. "כן, הוא שחקן מצוין, וגם גבר
יפה, ידעת שהוא שיחק גם את ההצגה של חשמלית בברודווי?" "בוא
נדבר כמה אתה אוהב למצוץ," הוא אמר ושלף אולר קפיצי, הלהב
הבהיק. "על מה אתה מדבר?" הופתעתי, "מה קרה לך, חבר?" "אני לא
חבר שלך, מזדיין," הוא אמר וניגש אליי, חשבתי שהוא רוצה לתת לי
חיבוק חברי, אבל הוא דקר אותי בבטן. "הומו מפגר, תראה אותך
עכשיו," הוא אמר בסיפוק, וניגב את הדם מהלהב בנייר טואלט.

תודה ל"מעבורת"

סיפור
איזה מן ילד זה? שאלתי את הג'וקר שהביט בי בעיניים בוהות. זה
ילד מתוחכם, הוא אמר, הוא יכול לעשות עננים. עננים בשמיים?
שאלתי. כן, הוא אמר, הוא יראה לך. ילד, ילד, תעשה עננים. הוא
ביקש מהילד בקול מתחנחן. מה תיתן לי? שאל הילד, מחא אפו, והביט
סביבו כאילו לא אכפת לו מהשיחה הזו. אני אתן לך שוקולדה, הרבה
שוקולדה, מלאן שוקולדה. אמר הג'וקר ופניו אורו. טוב, אמר הילד,
ועשה פו, ויצאו עננים מבין שפתיו, כמו סילון, והרוח געשה,
והעננים עלו מעלה-מעלה, ומילאו את השמיים, וגשם ירד. יורד גשם!
אמרתי בזעף. זה כי הילד הצליח לעשות עננים, אמר הג'וקר, והושיט
ידו לתרומה. אני לא נותן לך אפילו אגורה! אמרתי בזעף, קודם תן
לי מטרייה! עיניו של הג'וקר איבדו מהברק. טוב, ילד, הזקן הזה
כפוי טובה, תן לו מטרייה. מטרייה, או מטרייה? שאל הילד, ואת
המילה הטעים בשתי דרכים שונות. מטרייה, חזר הג'וקר אחרי אחת
מהטעימות. אההה... אמר הילד, והביט עליי בסקרנות. נו, מה
העניין, זעפתי, תן קצת מטרייה, מה זה כל הגשם הזה? מיד הוא
ייתן לך מטרייה, אדוני, רק תתאזר בסבלנות. הילד חייך חיוך
ילדותי ומלא שיניים. למה הוא מחייך? הוא אוהב אותך, אמר
הג'וקר, הוא מתכנן לתת לך את המטרייה הטובה ביותר. נכון, ילד?
הילד לא ענה, אלא הבליט פתאום את התחת כאילו הוא מנסה לחרבן
במכנסיים. מה זה? מה זה? אמרתי מופתע ב-שאט נפש. זה לוקח זמן,
אמר הג'וקר. הילד התאמץ כמו לחרבן, ולאט הוציא מהתחת שלו משהו
שיצא לאט-לאט, ואז הבנתי שזו מטרייה. הג'וקר שלף את המטרייה
מישבנו של הילד, והושיט לי אותה. בבקשה, אדוני. אני לא מאמין
שאני לוקח מטרייה מתחת... מלמלתי, ולקחתי את המטרייה ופתחתי
אותה מעליי. נו, מה אתה אומר על הילד? שאל הג'וקר בעיניים
מרוחקות. הוא משהו-משהו, רק שהגשם הזה... ופתאום המטרייה נסגרה
עליי, הייתי לכוד. תוציאו אותי מהמטרייה! צעקתי, והם צחקו. זה
לא מצחיק! אדוני נלכד במטרייה? שאל הג'וקר בלגלוג, והילד צחק.
כנראה שהוא יצטרך למצוא פתרון. ושמעתי אותם מצחקקים ביניהם
ומתרחקים, עד שקולם לא נשמע. מה אני אעשה עכשיו, חשבתי. אני לא
רואה כלום בתוך המטרייה. הלכתי ונתקלתי במכוניות ובתים ועצים,
ומיששתי את דרכי חזרה לדירתי. זה היה לא קל, כי אנשים לא זיהו
אותי, ולא ענו לשאלותיי. אמרתי להם שאני זה אני, אבל הם לא
האמינו, ונאלצתי לנסות כמה דירות עד שהגעתי לדירה הנכונה,
והמפתח שלי פתח את הדלת. אז גיששתי לחפש מספריים, וגזרתי את
המטרייה שסביב גופי העליון, וזרקתי את ענפי המתכת שהחזיקו את
המטרייה. זה לא יפה מה שעשו לי, אמרתי לי, והסתכלתי בכדור
הבדולח לראות אותם. הם צחקו על חשבוני, והלכו וטפחו זה לזה על
השכם. אז עשיתי הוקוס פוקוס, והצבתי בדרכם דרקון אדום יורק אש,
ענקי עם כנפיים. הם נבהלו וברחו, והדרקון רדף אחריהם, ואני
צחקתי.