[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
רוקדת על הפרקט

סימפתיה היא רגש מבורך אצל בני-אדם, אבל אמפתיה הוא רגש מבורך
יותר. היא הייתה יפהפייה אמתית כשהיא הייתה בחורה צעירה, גברים
היו כרוכים אחריה, והיא הייתה כרוכה אחריהם. יושבת וכותבת מכתב
מחוץ לבית, לאור מנורת רחוב, על ספסל, לאיש שאימא שלה הלבינה
את פניו. הוא לא יעזוב אותה, או יניח ליחסים להתמסמס בגלל זה -
היא החליטה. אני אטפל בלב שלו והוכיח לו שהלב שלי עוד שייך לו.
הילדים נולדו כי פשוט זה מה שקרה, ולא היה לה כלום נגד זה.
הגבר בו בחרה התגלה כבחירה טובה, החיים היו טובים אבל שגרתיים.
היא כבר לא התאפרה, והלבוש שלה כבר לא היה מתוקתק. אוספת את
שיערה בפקעת של קוקו על ראשה, ונותנת לחולצה להסתיר את היקף
הגוף שגדל. דברים עוברים לה מול העיניים, ולא תמיד היא תופסת.
מעולם היא לא הייתה חדת הבחנה, אבל היא הייתה חריפה במידה. "זה
כל הפלפלים החריפים שאימא שלך הייתה מאכילה בך אותם," היה אומר
בעלה עם בת צחוק. והיא חשבה שאת קהות החושים היא רכשה מילדותה
מול הטלוויזיה.



פנס בודד
פנס בודד דולק מעל קטע רחוב צדדי בעיר גדולה, אבל הפנס לא מאיר
כלום, כי השעה קרובה לחצות היום, והשמש זורחת, ומזג-האוויר חם
- אבל נסבל. היא מחפשת תוך כדי הליכה בתוך התיק שלה, ורוטנת
ורוגזת, ואני מביט בה רגע ואז מביט בפנס, מוזר לי פנס דולק
באמצע היום. "לעזאזל, איפה הסיגריות?" היא רוטנת בקול מעט
ילדותי ומתפנק. כאילו היא כבר מורגלת בתקלות בחייה. אני מסתכל
בה. "את יודעת למה הפנס הזה דולק?" אני שואל אותה. "אה?" היא
מופתעת. אני מצביע אל הפנס. היא מרימה מבט ומביטה בו. "לא, אני
לא יודעת, זה די מוזר. יש לך סיגריה?" "יש לי סיגריה, ואפילו
כמה סיגריות, אם את בסדר עם סיגריות אל.די לייט ארוך." "עכשיו
הייתי יכולה לעשן גם חבל," היא אומרת, ואני פורץ בצחוק בלתי
נשלט. היא מביטה בי מוקסמת. "זה כזה מצחיק?" "כן, זה מה שאמרתי
פעם למוכר המכולת כשקניתי סיגריות." אני נותן לה סיגריה, ומצית
את הסיגריה כשהיא שמה אותה בפיה. "תודה." היא שואפת שאיפה
עמוקה, ומשחררת עשן דליל. "אין הרבה עשן לסיגריה הזאת, אה?"
"נכון," אני אומר, "אני מנסה שתהיה לי תוחלת חיים סבירה. היא
די מעצבנת הסיגריה הזאת, אבל אני רגיל." "למה אתה לא מחליף?"
"היא זולה, וגורמת לי לעשן פחות." "יש לי מסטיקים, אבל הם לא
מורידים מהחשק שלי לסיגריות, רוצה מסטיק אחד?" "לא, אלו
מסטיקים רגילים?" "כן, לא של ניקוטין או צמחים או משהו. עלמה
עלית פשוט." "עדיין מוכרים עלמה?" "כן." והיא חייכה. שתקנו כמה
זמן, היא עישנה, ואמרה - "תודה לך, אולי תקפוץ פעם." והתחילה
להתרחק. "איפה את גרה?" שאלתי אותה בעודה מתרחקת. "מהגג
התכוונתי." היא אמרה והלכה. אני פרצתי בצחוק, ושמעתי אותה
צוחקת גם.  







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני מוכן שהוא
יעיין וישפצר,
אבל למחזר- זה
אני עושה לבד.




קומיצה, בסלוגן
נדוש על נושא
מאוס, שנטחן ללא
הרף.
כאמור- ממחזר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/8/17 8:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה