אולי זה קרה, שהייתי בכפר הנוער בן-שמן. אולי אני לא זוכר
כל-כך טוב, אבל אולי זה קרה. שבע שנים. אולי זה קרה שעבדתי
בשדה, ועמדתי מתחת למחרשה המקופלת, והעובד המבוגר ממני התעצבן
ודאג כי אם זה ייפול עליי, זה יקרע אותי לגזרים. אולי באמת הוא
השאיר אותי לבד באמצע שדה ענק, מוקף שדות ענקיים, ואולי רואים
איזה כביש רחוק מאוד, כשאיתי רק מכשיר קשר. לא שהיה עם מי
לדבר, הפועלים לא היו ידידותיים וסבלניים במיוחד לילד בן 15.
אולי 16. אני זוכר שהיו הרבה בנות לקראת סוף הלימודים, ויחסי
המין חגגו, אבל אני לא זוכר אותן ומה בדיוק קרה שם. אני זוכר
לפני, את השנים המוקדמות יותר, בהן הבנות היו חלק מהקבוצה והיו
מאופקות יותר, כי הכפר היה חלק מהן, לא כמו אלו שבאו מאוחר
יותר מאזור תל-אביב וחשבו שזה אתר נופש של זיונים וסמים. אני
זוכר את הבריכה, היה בה אזור רדודים ואזור עמוקים, והם היו
מחוברים זה לזה ויצרו צורת ר'. אני זוכר ששחררו דג באחת
ממסיבות הסיום, נדמה לי קרפיון, וכולם ניסו לתפוס אותו, בעיקר
הבנים. כשהם תפסו אותו הוא כבר היה גוסס, ומת זמן קצר אחר-כך.
מישהו אמר בקטנה שזו הייתה דרך לא טובה ולא הוגנת, והיא גובלת
בהתעללות בבעל חיים. אף-אחד לא ענה לו, והוא החריש. נדמה לי
שהיה איזה ספסל לפני החדר שלי, אבל אני לא בטוח. אם היה ספסל,
לא היו יושבים עליו הרבה, ובקושי מתייחסים אליו, כי הייתה את
מדרגת האבן הרחבה שמעליה היו המגורים שלי ושל אחרים, וגם
מקלחות ושירותים וחדר המדריכים. למעשה תמיד היה רק מדריך אחד
בכל עת, ואם בית. היא הייתה יותר באה בבוקר, והוא בערב. אחה"צ
איש לא השגיח עלינו, חוץ משבתות, או שזה נדמה לי. אני זוכר
שככל שהשנים עברו - שנאתי את המקום יותר, למרות שכיבדו אותי שם
יותר. ולפני שעזבתי בכמה חודשים סיפרתי לחבר שאני רוצה להיות
טייס, כדי לעשות מעשה מטורף ולהפציץ את כל הכפר. הוא הביט עליי
כמובן במבוכה, וחשב שקצת ירדתי מהפסים, רק קצת, באופן זמני.
אהבתי, אני זוכר, את ארוחת הצהריים בשבת בכפר, הגישו "גולש",
מרק עגבניות עם מלא חתיכות בשר בקר אדום. אכלתי תמיד את הבשר
כאילו אין מחר. הבשר היה טעים ומשובח. אהבתי בשר. אני חושב
שבארוחות האלו הייתי זה שאוכל הכי הרבה בשר מ-כל הקבוצה.