איברים חיים בתוך הצלחת שלי
סיגריות חיות מתפתלות בתוך פי
אני משייף את הנחשים
מנקז רעל לכוסות גבוהות
יש לי ים של צלופחים
מתחת לרצפה השקופה שלי
אני תופס את הראש
מילים לא יצאו משם מעצמם
היא יפה מדי בשבילי
והאהבה שלה גדולה מדי
מתנפחת כמו בלון כשאני קרוב
מת לחורר אותה במחט
הסיגריות מספרות סיפור אחר
על רחובות רטובים וריקים
והבדידות שלי עוטפת את הלילה
אני מדבר על ענייני דיומא
עם שמש וירח וכוכבים
ושבילים מתאספים
באיבריי בירכתי את צלחתך
ועל הקירות עכבישים
כשאת תופסת אותי במערומיי
חולה וחלש מול אגרוף הברזל
היא מנקה את הבית כשאני בוהה
מדברת לעצמה מילים שמכוונות אליי
אני מנקה את הרצפה ב-צל שלי.

נדנודי שינה בדרך אל הלא נודע
כובע של ליצן מטורף, גבוה מגבעת ושחור
ומהעיניים שלו עפים פרפרים
והוא מערבב תה באיטיות מטרפת,
ובחיוך פסיכי על שפתיו
אני לא קורא את זה, אם זה מה שנכתב
באותיות כתב מסולסלות
בדיו בקצה נוצה
עם קסת שחורה ומוכתמת
על מכתבה קטנה וחזקה, מבולגנת
ריחות של דיו
יש לי את מלך הליצנים,
הולך בבגדים מגוחכים ברחוב
ומחווה קידה במקל אדום-ורוד
כשגלימתו האדומה משתרכת אחריו
ואוספת כוכבים בשוליים
להקות של עטלפים חגים סביבו
ולעתים אחדים מתיישבים על כתפו
והוא מחייך חיוך אדום מנצנץ ליפסטיק
בענווה מעושה
האיש עם הדיו מחבר מילה למשפט לפסקה
למגילת קלף ארוכה כמו לשון יבשה
של לטאה
ורטיבות גשמים נאספת על כתליו העירומים
כשהרוח נושבת ומכה בזגוגית
החלון הקטן המרובע.