גרתי בבית קטן על גדות הירקון
עם פחים במקום קירות
וסלעים במקום רהיטים
שתיתי כל בוקר מברז ישן
הלכתי לחפש אוכל בפחים

גרתי אצל זקנה שאהבה אותי
אהבתי אותה כי היא האכילה אותי
בדירה היה ריח מעופש
פסלים קטנים מחרסינה על השידה

גרתי במקלט עם מזרן אחד קרוע
ומפעל מעבר לקיר שהדהד מנועים
אכלתי את השאריות של המסעדות
גופי ספוג מי גשם ובגדיי מסריחים

אני אדם פשוט עם טלפון נייד ישן
שדואג לקבצני העיר
מישהו דואג להעביר אליי ארוחות בקלקר
אני מחלק אותן במכונית זקנה

חסרה לי האצבע השלישית ביד שמאל
עין אחת שלי רואה קצת מטושטש
אני חובש כובע מצחייה ולבוש בגדי עבודה
האישה היחידה שאוהבת אותי היא המיטה שלי.

יש לי אצבע קסם
איתה אני יכול לעשות כשפים
היא מדברת אליי צרפתית
אני מודה לה
יש לה קטע כזה שהיא אוהבת להיות עירומה
אבל אני מלביש אותה, כי קר
היא יודעת שזה לטובתה
כדי שלא תצטנן
אין מה לעשות, מזג-האוויר לא אהיי, אהיי, אהיי
צריך לשמור על הסינוסים
ועל בריאות נפשית פיזית מנטלית וכו'
זה לא כזה מסובך, אחרי הכול
אפילו שזה מעפן
מעפן נחמד כמו משובח
כמו כדור שוקולד עם רסיסי ביסקוויט
כמו שהיינו אוכלים שהיינו ילדים
אהבנו את זה מאוד
והיא הייתה מכינה ומכינה, רק לנו
כי היא אהבה אותנו ואהבה להכין
ואנחנו אהבנו אותה על כך
אפילו הילדים נהנו להכין
וגם לאכול.

בואי נרקוד ברחובות טובלים טל
תחת ירח מתמוטט
בארץ ללא תושבים
על חורבות סדום העתיקה
מחלק העיתונים מביא חדשות רעות
אני לא רוצה לקרוא
כי אני חי, אני חי
טלוויזיה, אני לא מאמין באשליית מסך
ירח כבד וגשם כבד
מים כבדים בתוך הנעליים שלנו
זה לא הזמן לישון, זה רק הזמן לחלום
מתחת לשמש הזועפת והשמיים המחשיכים
כי אהבתי לך חוצה לשניים את לבי
אם אני אסתובב כמו פורפרה
ואטבע כמו נואש לעינייך
שואל את כולם לאן הלכה
בתוך העין של העבר
אם אפול על ברכיי על מפתן דלתך,
האם תאספי אותי אלייך בלהבה מרקדת.

התהלכתי בבתים שאמרו לי לא להתהלך בהם
ניגנתי על כלים שאמרו לי לא לנגן עליהם
ראיתי חסמים נמסים ועכבות נעלמים
וכל זאת בכוח היצירה
התקרה הופיעה - לא הופיעה מעליי
והשמש הייתה - לא הייתה
זמנים משתנים בזמנים והכול רגע אחד
כשאני יוצא לצייד
אני קוטף ברכות, אני צד חסדים
אני מעלה באוב חלומות
אני מרפא פצעים
ואני אוהב להיוולד מחדש
גם אם יגידו לי דברים בגנות
כי אדם נולד כמו נשמה נולדת
ומתגלגלת, ומתגלגלת
ומתרוממת כל פעם קצת
וכשאני קרן-אור בתוך חיי
יש לי את כוחי הפנימי להיות
כמו פרח או ברוש או עץ אלון
הנותן ברכתו בקיומו, ועליו רק להיות
כמו העננים אני מוריד גשם
וכמו השמש אני נותן אנרגיה לחיים
וכששואלים אותי למה -
אני עונה - למה לא?

אני כותב על החלון הפתוח את הנוף הירושלמי הנשקף אליי
חורים בוערים בלבן של כוכבים מסמנים דרך ללכת, דרך לבוא
שמי הברזנט מתוחים ממלחה עד גילה, ואני פוסע בנקיק ביניהם
עם סנדלים קרועים ועיניים בלויות ופתוחות כמו צלחות
עם הסוכריות האדומות שמרשרשות בתוך הכיס שלי, נקיות חלקות
ויבשות
אני מסוכך על עיניי מפני השמש, אך אין מלהיב מעמק טובל ב-צל
השמש היוקדת
זרעי חרדל עפים עם הרוח, צורבים בנחיריים ומגרים את העיניים
ובלוטות הרוק
אווירה של יום חול יחף, פרוש בחמסין, על האספלט הלוהט וצילי
צילים של אנשים נגררים.

צמח מים
אורגניזם חי, מכה בשורשים
אני יונק מים משדייה של אימא אדמה
והכול חונק את הדעת, אין רגע לנשום
כשאני פורש קירות
שני שדיי אימא אדמה חזקות זקופות מעניקות
חלב ומים מלוא החופן, אני מוצץ בתאווה
אין לי רגע חופש להישאר בתול
מקולות בתוך הראש שלי ותעתועי המחשבה
אני צף על דפי ריקנות לפנות בוקר
השמש עדיין לא זרחה
וקר לי וחם לי ואין לי ויש לי
ואני לא יודע מה
מלבנים תכולים זקופים כמו ארונות קבורה
מעל האופק שלי לתוך החדר שלי
אני יונק מים וחלב משדייה של אימא אדמה.
=====================
ככה פתאום אני עושה מקלחת של היקום
על ראשי בתוך עיניי
המים שוטפים בין פלחי ישבני
שוטפים זיעה וזרע של לילות חמסין
ואני כמו צמח על המים
מתרונן לקראת התחדשות
והנה באים המספריים וגוזמים עלעליי וגבעוליי
משאירים אותי עירום חשוף מבויש
צמח מים גזום על שורשים דקים
מתפתל מתוך חולשה לתוך המים.