זיגי מנגן גיטרה כמו צרעות מורעלות
מפזר אבק ברוח כמו אבקנים בסערה
ירח מחוויר ומזיל דמעות
אישון העין מתרחב
כשזיגי מרכז את כל הגיהינום
לנקודה אחת על האצבע שלו
שפמנונים רצים למצוא מסתור
ודרורים מסתחררים כמוכי שיגעון
כשהגיטרה מנגנת חרש, הארנבים בוכים
ודמעות מלוחות גדולות נופלות ממרומים
הוא מנגן מסומם על קראק או הרואין
או על לוסי בשמיים עם יהלומים
כשטבעת כסף וזהב על האצבע בוחשת חרש
את החרמנות של הגיטרה
זיגי הוא כוכב עליון בסיפוק מיני של גיטרה חשמלית
איש הגיון רב-תושייה בשעבוד הרגש למטרה נעלה
כשהוא ממלמל שיכור את המילים שפורטות המיתרים
הארץ מסתחררת על צירה ונבלעת חרש באפלה הגדולה
מלאך משועבד למוות עם גיטרה ככלי מלאכה.

אז אתה חי וזה נחמד מאוד
זה יכול להיות יום שטוף שמש
בו אתה יוצא לשאוף אוויר
אתה יוצא עם מקל והולך לאורך הרחוב
נכנס לגן הגדול והירוק, ויושב בתוך המולת הילדים
על ספסל קטן עשוי ברזל שיש בו חורים
כדי שלא יתאסף גשם על המושבים
כלומר בימים כאלה שיורד בהם גשם
אבל הגשם הוא רק זיכרון, והשמש חמה ונעימה
ואפשר להרקיד את התחושות

אתה חי וזה נחמד,
אבל אתה לא תחייה לנצח
זה עולם נפלא, אם לא קוראים עיתונים
אבל הוא זמני לפני שהולכים לאיזה-שהוא מקום
וכולם בגן יודעים שאתה זקן,
ולכן אין לך הרבה זמן
וכולם בגן יודעים שאתה חכם,
כי עברת הרבה דברים
וילדה קטנה בשמלה אדומה גם יודעת את זה
ונותנת לך פרח
היא מודה לך על מה שעשית,
ומבטיחה להמשיך כשהיא תהיה ואתה לא
ואתה מקבל את הפרח בחיוך משועשע
עם הרבה ענווה
והיא נחפזת משם מבוישת
אתה גדול, היא קטנה
והחזאי אומר שזה זמן מלחמה,
אבל מה הוא מבין
זה פשוט יום נפלא.